מלתעות כחול לבן גלישת גלים

מלתעות כחול לבן


גלישת גלים זה לא עסק פשוט. גלישה על גלי ענק זו כבר קטגוריה בפני עצמה ולגלוש בפיהיי (מלתעות) במאואי, הוואי – זו האמא של הקטגוריות! לפני פחות מ 10 שנים לא נחשב אפשרי בכלל לתפוס גלים כאלה,ללא עזרה מאופנוע ים. במהלך 3  השנים האחרונות פסיכים התחילו לרדת שם גלים 12-15 מטר בכוח הזרוע שזה כמו לקפוץ ראש ממרפסת קומה 4 !!!
באמצע ינואר 2016 בחור ישראלי מהרצליה בשם יונתן ערמון יצא ככה בשקט לפיהיי לסוואל גדול ועשה היסטוריה. לא בטאו-אין (גרירה פנימה ע”י אופנוע ים) לא בסאפ ולא בגלשן רוח, אלא על גלשן גלים (GUN/גאן) עם כניסה ויציאה למים בכוחות עצמו…בלי פמליה וצלמים וחברים. תפס כמה גלי ענק וחזר הביתה לאוהאו, בלי רעש וצלצולים.
יונתן ערמון שונה מכל מה שאנו יודעים או מדמיינים על צ’ארגרים. בדרך כלל יש חלוקה ל 2 סוגים :
המאצ’ו, זכר האלפא שהולך על גבול הטירוף והאומץ כי הוא חייב להוכיח משהו לעצמו ולכולם והתחרותיים שאחרי מיצוי של קריירה של תחרויות ומקצוענות בגלים “רגילים”, מחפשים אתגרים חדשים ונישה חדשה לחסויות, כמובן שיש כאלה שמשלבים את שניהם.
יונתן הגיע לזה ממקום אחר לחלוטין. מסע פנימי וצנוע של 20 שנה האחרונות שאני מכיר אותו.
מעולם לא התעניין בתחרויות בארץ, חיפש חסויות או דרך להרשים…הוא פשוט גלש!

בשנת 2013 כשהגעתי להוואי לאליפות העולם גלשתי בואימיאה ביומי הראשון ולא יכולתי לחזור לשם שוב כי הייתי צריך לשמור על עצמי לתחרות שהתקיימה בחוף אחר. שנה אחרי חזרתי לשם שוב והפעם במטרה לגלוש על גלי ענק.
בלי יונתן זה לא היה קורה, הוא עזר לי להשיג את הגאן שרציתי, ליווה אותי ליום הגדול בחיי
עם הרבה מאד סבלנות ושקט, הכיר לי מיקומים חשובים בליין אפ וצפיתי בו גולש בביטחון על הגלים.
בין הסשנים צפיתי בו עושה יוגה מכין אוכל ומדבר וחושב אחרת ממה שהכרתי בקרב הגולשים.
יונתן גם הכיר לי עולם אחר של ריפים חיצוניים וצ’ארג’רים שקטים שלא מחפשים פרסום.
הוא נתן לי להגשים חלום ממקום של נתינה ואהבה וחיוך גדול.
(תודה גם לשגיא אסיסקוביץ, דויד הרזי וגלי זינר).

בשנה שעברה בחודש מאי כשמגה סוואל ענק הטביע את פוארטו אסקונדידו (מקסיקו)
יונתן יצא למסע שאף ישראלי לא עשה ולא דמיין, הוא טס עם חבר לel buey  באריקה צ’ילה לשבוע של 20-25 פיט במים קפואים בגל שלא גלש עליו מעולם ותפס כמה ימים מושלמים שם…יש סיפורי אגדות ויש אנשים שהופכים לאגדה בימי חייהם.

מלתעות כחול לבןבתמונה: יונתן במהלך הדרופ ב el buey , צ’ילה




אבל מה אני מדבר, תקראו את התשובות שלו לשאלותיי :

צמחוני או טבעוני ?
לקח לי 4.5 שנים לשנות את התזונה שלי וב 3.5 השנים האחרונות נהייתי צמחוני לחלוטין. בכל זאת אני אוהב לבשל ומצליח ליצור ואריאציות  של דיאטה עשירה באבות מזון ומאוזנת של מרכיבים צמחיים. משתדל מאוד להימנע מאוכל מעובד או מג’אנק פוד.
איך אתה מכין את הגוף שלך ?
אני מתאמן ביוגה ומדיטציה שמתמקדות בעיקר בטכניקות נשימה והרפיה
ועוסק בשיטת עידו פורטל שמשלבת שימוש בכוח ותנועה כשהגוף הוא הכלי העיקרי בתרגילים שמפתחים מרכז יציב וחזק באגן ובטורסו וחיזוק ברכים ואגן ומתיחות. גם צולל למערות תת מימיות (ללא בלוני חמצן) משחק טניס וטיולי הרים העיקר להישאר אקטיבי כל הזמן.

לכמה זמן עוצר נשימה וצולל ?

 לפני כ 4 שנים לקחתי באילת קורס צלילה חופשית אצל אלון ריבקינד,  למדתי המון על היכולת של הגוף שלי והבנה מעמיקה יותר על משמעות טריגרים ודחפים לנשום, עצירת נשימה דאז הייתה 3.5  דקות במצב סטטי,90 מטר בשחייה עם סנפירים, ולעומק 20 מטר בזמן של 2 דקות.
מה מידות הגאן לפיהיי ?
הגאן לפיהיי נעשה  ספציפית עבורי על ידי BIG BLUE
מידותיו 10.6 פיט 21 ורבע אינץ’ רוחב והעובי 3.75 אינץ’. שמתי 4 חרבות של אריק אראקווה בשיטת  פיוצ’ר. השדרית של הגלשן מאסיבית ביותר בעובי של 2.5 ס”מ(!!) והגלאס הוא 3 שכבות של 6 אוז על הגב והבטן. הגלשן שוקל סביב 10-12 ק”ג , פקטור חשוב מאוד בירידה לגל עם הרוח החזקה שיש שם. יש לו שני בתי ליש למנוע מצב שהגלשן יאבד במקרה שנקרע או נתלש חבל הליש.

איזה ליש משמש אותך ?
זה באורך 12 פיט-הליש הכי עבה שניתן לייצר בשוק אבל הוא לא למכירה וניתן רק אחד כזה לכל מי שגולש בריפים החיצוניים כאביזר בטיחותי בדיוק כמו הווסטים המתנפחים של פטגוניה שמהווים אבטיפוס ואינם לשיווק המוני. (זה רק מעיד עד כמה יונתן נלקח ברצינות באליטה הסגורה של הצארג’רים בהוואי)

איך הכניסה למים?

בכנות,זה פשוט #$% ביג טיים כל העסק הזה להיכנס ולצאת מהמים. בבוקר לקחתי את זה באיזי והסתכלתי מהצוק למעלה על כל האיזור שבירה ואז ירדתי על יבש. בשביל העיזים לאזור שפך הנהר/מפרצון להבין את כל האופרציה מאיפה לרדת ולהיכנס למים ולעלות (בחזרה אחרי הסשן).
רק אחרי שחזרתי למעלה שוב לאוטו להתלבש (חליפת גלישה , ווסט מתנפח , לשים חרבות לגאן , למרוח שעווה ולחבר את הליש) ירדתי למטה בין העצים שממש קרובים לסלעים הגדולים שמכסים את כל “החוף” עד המים.
פגשתי את חבריי גוש רדמן וג’יימס לואו (שני צארג’רים דרום אפריקאים שמעבירים כל חורף בפיהיי ) נתנו לי כמה טיפים אחרונים ואז התיישבתי לבצע כמה תרגילי נשימה ועצירה להרפיה ריכוז וחימום.
כשהרגשתי מוכן קמתי וחיכיתי להפסקה מתאימה של הגלים ומיד עם הסימן של צלם (שהשקיף על ההתקפות), נכנסתי בזהירות מעל הסלעים למים בצורה נקייה ולחתור למעלה.
(מסובך מספיק? נסו לדמיין איך זה לרדת כל השביל בין עצים ולעמוד על סלעים עם ליש מגולגל באורך 3.5 מטר כמו כבל טלפון וגלשן באורך 3 מטר בעובי של סאפ ששוקל 10 ק”ג!!)

מלתעות כחול לבן

איך ההרגשה לחתור לליין –אפ ?

התרגשות…הבטן שלי עשתה כמה סיבובים!
בזמן שחתרתי החוצה ולמעלה ראיתי את הפסים מקרוב יותר ויותר
לבסוף התיישבתי בצד על הגאן שלי, ליד הג’טסקי של חברת רדבול, הוא שימש כעוגן לכמה וכמה גלשנים שהיו קשורים אליו כרזרבה לאלה שיישברו במהלך הסשן.

הפכתי את הגאן וידאתי שכל החרבות במקומן ולא השתחררו ממכה או משהו בכניסה למים
צפיתי בגולשים ובגלים והתחלתי להשתחרר מהמתח (בעיקר אחרי שהספקתי לגלוש החורף בכמה שבירות כבדות בריפים החיצונים של אוהאו)
התחלתי לחתור בין אופנועי הים והסירות שהיו בצד לכיוון הפיק המערבי, תוך כדי פגשתי כמה חבר’ה שהכרתי ושאלתי שאלות על אופי וכיוון שבירת הגלים ספציפית להיום. אז התמקמתי בפיק המערבי בגלל שהים עדיין היה XXL , לא רציתי לקחת סיכון מיותר בפיק הצפוני ולהיתפס בהתקפות לפני שאספיק לגלוש בפעם הראשונה שלי שם.

מלתעות כחול לבן

תפסת גלים ?
בגדול הייתי מוכן לא לתפוס גלים בכלל,כלומר עצם ההגעה בפעם הראשונה לספוט ולהיות בו ללמוד ולהבין היה מספק אותי, אבל הרגשתי בטוח מספיק כדי לתפוס 6 גלים. 3 סבירים רק כדי להבין את הגלשן ואת התחושה על הגל ו3 טובים ביניהם גל אחד קריטי כי בטייקאוף היה איתי מאט ברומלי שזרק הגלשן הצידה וגרם לי לשנות קו באמצע הירידה, בכל זאת הצלחתי לסיים את הדרופ !

מלתעות כחול לבן

הסשן כולו היה 5.5 שעות עם כ 30 חבר’ה בשני הפיקים (הצפוני והמערבי) וזה היה אחלה בהשוואה לסוואל קטן יותר שהיו כ 80 איש (!). הרבה מהחבר’ה היו מכוסחים ועייפים מהיום המגה-ענק אתמול וחלקם טסו לתחרות בטודוס סנטוס. לקראת סוף הסשן נכנסה רוח והזמן בין ההתקפות הלך והתארך והים ירד. הרבה אנשים עזבו אז נשארנו רק 10 וזה היה אחלה בשבילי.

רק אחרי הצהרים הגיע קלי סלייטר עם גלשן קטן יחסית “רק” 8.6  לסשן החתירה הראשון שלו בפיהיי, הוא הגיע בטרמפ על הג’ט סקי של קאי לני (הסאפיסט הפסיכי וגולש מוכשר). אחרי שצפיתי בו תופס גל יפה החלטתי שדי וחזרתי לחוף בחתירה ארוכה.

היו לך אכילות ?

כן, גל אחד עפתי מהליפ ועשיתי סיבוב באוויר לתוך המים, גל אחר קיבלתי על הראש בירידה למטה
אבל יחסית האכילות היו סבירות ונדחפתי די בקלות החוצה כך שסה”כ הייתי אומר שזה היה סשן בטוח יחסית.

(אני מזכיר לכם הקוראים שהוא צנוע ולא דרמטי אבל לכולנו דבר כזה היה שולח אותנו לחדר הטראומה של אברבנאל עם רעידות וקצף מהפה!!)

אכלת משהו לפני הסשן ?
שתי פרוסות לחם עם אבוקדו כמה חטיפי גרנולה והרבה מים, בשליש האחרון של הסשן כיבדו אותי באוכל מהסירות בצ’אנל.

הקאת מההתרגשות ?
לא, אבל בהחלט היו לי פרפרים בבטן!

איך היה לחזור לחוף ?


אם אתה יוצא מהחוף, אין דרך אחרת חייבים לחזור דרך הסלעים ושם חטפתי אכילה רצינית, נכנסים ויוצאים כל כך הרבה מים למפרצון שזה כמעט כמו ראפטינג בנהר על מים גועשים.

מוכרחים לחתור על הקצף כמה שיותר פנימה לכיוון הסלעים ולתזמן את הזינוק לתוכם בין ההתקפות
לפעמים אין ברירה אלא לחזור שוב למעלה כמה פעמים עד שמוצאים ההפסקה הנכונה
אני עברתי 15 גלים וחיכיתי לתזמון לעלות על הסלעים אבל לא שחררתי הליש והתוצאה שעפתי עליהם ונתפסתי בהם ורק אז שחררתי הליש והצלחתי לעלות למעלה.
לך ולגלשן שלום?
יחסית לכל המכות שחטף הייתי אומר שיצא בנזק “קל”…3 בתי חרב שבורים ומכה ברייל.
אני?? סימן כחול על הירך הימנית והישבן במשך שבוע שהיווה תזכורת לחוויה המרגשת שעברתי.

איך ההרגשה להיות הישראלי הראשון שגלש בפיהיי(מלתעות) ?

לא משנה לי בכלל אני אפילו לא יודע אם אני הראשון ולא מתחרה עם אף אחד, רק עם האני הפנימי שלי. אני עושה דברים לאט, בונה את היכולות והביטחון והנוחות במים שלב אחר שלב בצורה מאוד הדרגתית ומחושבת. לכן ההשוואה לאחרים אינה קיימת כי הכל נעשה בקצב שלי.

מה היה הדבר הקשה ביותר מנטלית ופיזית בשבילך שם ?

החלק הקשה היה כל התהליך וההכנות להגיע לשבירה הזאת, ברגע שהיתי במים שחררתי כי לימדתי את עצמי להתמודד עם סיטואציות של איבוד גלשן, להתמודד עם שבירות הגלים ולשחות בלב ים ולקבל מצבי לחץ מתוך הבנה שיש מצב שאצטרך להגיע לחוף בכוחות עצמי.

מלתעות כחול לבן

אנשים חושבים שקל או זול לקפוץ לגלים האלה מאי לאי, האם זה נכון?
ממש לא, זו אופרציה שלמה. צריך לעקוב ממש עד 12 שעות לפני התחזית ולוודא שהגל פוגע בול! לבסוף, הכי חשוב – הרוחות.
אם יש יותר מדי רוח כמעט בלתי אפשרי לתפוס גלים (כמו שראינו בתחרות פיהיי שהייתה לפני חודש) ואז למצוא מקום ברגע האחרון על טיסה פנימית מאוהאו למאואי ולהתפלל שיהיה מקום גם לגלשנים שהם כבדים וענקיים…2 גלשנים פלוס ציוד כמעט 30 ק”ג !!
צריך לשכור אוטו לשבוע מראש כי אין ליום אחד ולהגיע לפיהיי בלי רכב – בלתי אפשרי. גם לינה צריך לארגן והכל ברגע האחרון עם לחץ להתפקס ולאכול ולהתארגן מנטלית לגלי הענק האלה, רוב הסיכויים שגלשן אחד יישבר לחצי שזה כבר 1000$ הפסד !
כל המסביב מגיע בקלות ל 500-1000$ , תלוי כמה מצליחים “לקמבן” ולחסוך וכל זה עוד לפני שנכנסים למים ליום אחד שיכול להיגמר בגל אחד רע על הראש או על הגלשן.
אחרי סשן כזה אתה גמור סחוט מכל האדרנלין והמאמץ וצריך לארוז את כל הכבודה בחזרה הביתה.

מה דרך החיים שלך…הפילוסופיה ?

אני אוהב את החיים, בחרתי לצאת ממרוץ העכברים של העידן המודרני ולחיות חיים שקטים בפשטות בצד הכפרי של האי (החוף הצפוני באוהאו, הוואי).
אני מקשיב ומתאים את היום לקצב הפנימי ומתמקד במה שעושה אותי מאושר, ברגעים והדברים הקטנים שמעניקים בריאות ושלווה.
כשאנו מתרכזים בדברים הקטנים ולא רצים אחר החומרנות קל יותר להעריך את החיים וחוץ מזה האוקיינוס במרחק נגיעה מהבית, הוא המקלט והמרגוע שלי שמעניק חופש ואנרגיה בצורה הכי נקייה וקרובה שאפשר לבריאה.
אם תבדקו בחשבון הבנק שלי תבינו שאני בהחלט לא עשיר אבל אין מה להשוות לעושר הפנימי…

האם חוץ מהוואי וצ’ילה יש לך עוד יעדים ?
הייתי אומר שמאבריקס , אורגון , פרו , דרום אפריקה (דנג’נס) ועוד מצ’ילה. אבל אם להיות פרקטי כל הטיולים האלה עם גלשנים גדולים ולתפוס גלי ענק זה מאוד מאוד יקר. לא שההרפתקה בצ’ילה לא הייתה שווה את זה אבל ההכנסה שלי כסטודנט באוניברסיטת הוואי לא מאפשרת לי את הגמישות והיכולת לרדוף אחר נחשולי ענק כשהם מופיעים בתחזית. אחרי הכל בחרתי לגור בהוואי בגלל הכמות והמבחר של הגלים אז אני די “מפונק”.

האם יש לך חסויות ומי ?
המון תודות לטל נחמד מ big blue surfboards  שיושב ביפו. הרגשתי את החיבור בינינו ואת הסבלנות שלו לפרויקט השונה והמאתגר הזה
טל מעריך ומבין את הדרך השונה שבה הלכתי והחליט להשקיע בפיתוח גאנים בהתאמה ספציפית לצרכים שלי לגלי הענק בהוואי. הוא עשה לי 9.8 ו10.6 שחיכו לי בקליפורניה לאיסוף.
הגלשנים עבדו לי מעולה בכל התנאים.
תודה מיוחדת למותג
Patagonia  שהאמינו בי ואפשרו לי את הווסט המתנפח שאינו למכירה לציבור.

מלתעות כחול לבן

בתמונה: 2 הגלשנים (גאנים/GUN) של יונתן מבית Big blue surfboards

במהלך הכנת הכתבה הגיע עוד סוואל XXL  להוואי, מפרץ ואימיאה לקראת ערב נהיה גבולי לגלישה (חלק מההתקפות נסגרו על כל המפרץ !) קלי סלייטר ורבים אחרים ניסו לעלות ולא הצליחו לעבור את חומות הקצף שהיכו בתדירות גבוהה, יונתן כן !
למחרת היום יונתן יצא לאאוטר ריפים ותפס כמה מפלצות עם ג’ון ג’ון ואגדות גלישה מקומיות.
אנו מדברים על סוואל של 40-50 פיט שזה עולם אחר מהגלים של ואימיאה .
(האאוטר ריפים הם השבירה הראשונה של הגלי ענק ונמצאים 2-3 ק”מ מהחוף ,הרבה מעל ואימיאה).

מלתעות כחול לבן

מלתעות כחול לבן

בתמונות: אאוטר ריף באוהאו. צילומים: JOSHUA BOWLIN
יונתן עושה את זה מאהבה וכבוד לעוצמת האוקיינוס. לא מעניינים אותו כסף או ערכים חומריים רק לחיות את הרגע ולאהוב את החיים. הוא לא מתאבד שיעי, הכל הוא עושה בסבלנות ובשקט.
מים שקטים חודרים עמוק ובמקרה שלנו-חותרים לגלי הענק.

מלתעות כחול לבן




Spread the love