גלישה מקצוענית התעמלות, ריקוד או אומנות לחימה גלישת גלים

גלישה מקצוענית: התעמלות, ריקוד או אומנות לחימה?


כתבה מאת: עידו דר אל / צילום סטילס ווידאו באדיבות WSL


מיד אחרי סיום תחרות הבכורה של סבב 2017 בסנאפר רוקס אוסטרליה,
צצו הטענות על שיפוט לקוי העלמת עין וניקוד נמוך או גבוה מדי. כמו במשחקי כדורגל יש את הויכוח – האם היה נבדל או לא? לעומת זאת, שיפוט בגלישה הוא אולי מורכב וסובייקטיבי יותר מכל ספורט אחר. כשופט יותר מעשר שנים בישראל וצופה אדוק בסבב העולמי מאז שעלה לאינטרנט בלייב, אני מוצא את עצמי לא פעם נקרע בין משאלה כאוהד של גולש כזה או אחר שינצח, לבין ההבנה שלא הגיע לו כי לא גלש היטב, או כי המתחרה מולו גלש יותר טוב פיזית וטקטית.

באמנויות לחימה יש את אלמנט ההכנעה, דומיננטיות (מול הגל והיריב) והרבה לוחמה פסיכולוגית. בריקוד יש את הדקויות של שלמות התנועה,הזרימה עם המוזיקה (במקרה שלנו הים והגל עצמו). בהתעמלות קרקע או על מקבילים את הדיוק, מורכבות הביצועים והחיבור שלהם. תוסיפו לזה את אלמנט ההפתעה שזה יכול להיות גל ספציפי או השלמת ביצוע ממצב אבוד.

מה שמסבך את העניין זה שלעיתים שני גולשים או יותר במקצה לוקחים באותו זמן גל אחד אחרי השני והשופט המסכן צריך להתפצל  במוח כמו זיקית – כל עין רואה גולש אחר ולנקד בנפרד. בהמשך להחליט מהר מה יהיה הציון לפני ששוכחים ואז לרשום אותו. במקביל, לרשום שוב את הגולש השני וכן הלאה. אל תשכחו שאף גל אינו דומה לשני אפילו בפוינטברייק כמו סנאפר. תארו לעצמכם שכל גולש עשה 7-8 ביצועים והכל רץ בראש שלכם עם כל הנתונים ומתבקשת החלטה שחורצת גורלות. זה מצב החלטה בלחץ, דבר שאף צופה באינטרנט אפילו בלייב על החוף עצמו לא יכול לחוות. יש להוסיף לכך טעם סובייקטיבי של כל שופט לגבי סגנון הגלישה האהוב עליו או גולש מסוים.
נכון, יש שידור חוזר שמשתמשים בו להכרעת ניקוד קריטי בעיקר בסופי מקצה כששני מתחרים תופסים גל אחרי גל והמאבק צמוד. השופט הראשי מנסה לצמצם ולשקלל את כל הנתונים של המקצה, התנאים והמתחרים ולסכם מה הדבר הייחודי או החשוב שצריך לשקול אבל עדיין,הניקוד על הגל משתנה בין השופטים.
בסרטון: שימו לב לאקסצ’יינג’ האחרון במקצה של אוליירי ואוואן




ישנן כמובן תיאוריות קונספירציה שטוענות להעדפה כזו או אחרת של גולשים מסוימים. קל מאד להתפתות ולהסכים לזה אך מזכיר לכם שהיו לקלי סלייטר שנים רבות שההחלטה בניקוד הייתה לטובתו כנ”ל מיק פנינג ו/או גבריאל מדינה וסיפור הסינדרלה של אוואן רייט (שזכה לאחר פציעה קשה והיה מושבת כל השנה). כל שנה תיאוריות השוחד והקידום של המתחרים מתחלפות ממתחרה למתחרה ואף אחד לא חושב על האפשרות הפשוטה שהלחץ ואופי השיפוט המורכב ביותר בעולם הספורט מייצר את המצבים האלה – כדורגלן יכול לזייף נפילה או פספוס של גול אבל אף גולש מקצוען מעולם לא זייף נפילות או ביצועים על גל בעיקר כשהניקוד הקריטי בשיפוט מתבטא בהפרשים כל כך קטנים אפילו על עשיריות הנקודה (!). כלומר, זהו מצב הפוך מענפי ספורט שמנסים להטות תוצאות על ידי הפסד בכוונה (לטובת הימורים בד”כ).

הטכנולוגיה יכולה לשפר את זה ואכן במקרים קריטיים אם ישנה זווית צילום לתוך הצינור בנוסף לצילום מהחוף השופטים צופים שוב וגם בחילופי גלים אחד אחרי השני בסיום המקצה. אבל, לאורך כל המקצה זה עדיין לא ישים מהסיבות שציינתי קודם לכן. בדיוק כמו ששופטים בהתעמלות יושבים וצופים ומנקדים אחרי הביצוע קל מאד לכולם לנתח שוב ושוב בוידאו בהיט אנלייזר ולטעון שהשופט היה מושפע או טעה. אבל מרגע שניתן הניקוד אי אפשר לשנות ונותר רק להתקדם למקצה הבא והתחרות הבאה.
ישנו גם האלמנט האומנותי של הflow  – הזרימה וגיוון במובן הזה. כולנו אוהבים לראות סרטי גלישה בעיקר של גלים מושלמים עם כישרונות שמתבטאים בסגנונות ושפות גוף שונות. דיין ריינולדס וקרייג אנדרסון למשל, גולשים כישרוניים עם גישה שונה לגל.

בתוך התחרות עצמה אין למקצוען את הפריבילגיה למרוח זמן על הגל ולהשתעשע אתו, הוא חייב במסגרת הלחץ של המקצה להפגין אגרסיביות ואלגנטיות בו זמנית.

בסרטון: דיין וקרייג




יש כאלה שמצליחים בכך יותר מאחרים וכאלה שמגבשים את הסטייל שלהם תוך כדי ניסוי וטעייה בסבב. לכן, כשהשופט צופה במתחרים הוא חייב מצד אחד לנתח כמו סכין את הנתונים ומצד שני להקשיב לקול הפנימי שלו, האינטואיציה שעוקבת אחר ה”ריקוד” של המתחרה בהתאמה לגל ולחבר הכל מהראש ומהבטן ולבסוף להחליט: האם היה כאן פרפורמנס ברמה גבוהה או ביצוע לא שלם.
דבר כזה יכול לבוא רק מפרקטיקה של צפייה במתחרים על מאות אם לא אלפי שעות שבהם מצטבר במוח השופט מאגר ידע ונתונים להשוואה שתעזור להחלטה מהירה על גובה הניקוד.

דוגמה למקצה כזה היה הגל האחרון והחשוב של קלי מול מדינה ברבע הגמר.
מדינה ביצע מיליון ביצועים ללא הפסקה ותקף שוב ושוב את הפוקט והליפ עם אפס מקום לטעויות. הניקוד שקיבל על הגל היה 9.2 . קלי אחריו בגל האחרון תקף עם קארבים וקאטים ארוכים וזרימה יפה אך לא ברמה הקריטית כמו מדינה וקיבל 7.5 .
בסרטון: המקצה של קלי ומדינה



במקרה הזה הניקוד של קלי היה נמוך לטעמי והיה צריך לקבל סביבות 8+ או שלמדינה היה צריך ניקוד נמוך יותר. אבל, מבחינת ביצועי התעמלות, אומנות לחימה וסיומת – מדינה היה הדומיננטי לעומת קלי שהיה יותר קריאטיבי ממקום של ריקוד וflow  אך לא מספיק אגרסיבי.

ישנו עוד נקודות שאולי הצופה הרגיל לא שם לב אליהם – תנועת הגלשן והחריש שלו במים. הגלשן של קלי היה משוחרר ולא בעל נוכחות כמו של אחרים כמו אדריאנו דה סוזה, אוואן רייט, קונור אוליירי ופדריקו מוראיס שהעיפו מניפות מים על כל ביצוע והגלשנים ישבו בתוך המים בין ביצוע לביצוע במהירות ודרייב לביצוע הבא. זה נקרא commitment: התחייבות בכל הכוח לביצוע הבא.
בסרטון: ההמתנה לשיפוט של הגלים האחרונים במקצה קלי ומדינה


http://www.worldsurfleague.com/posts/242739/medina-and-slater-endure-tense-waiting-game-at-snapper?serializedFilterBy=e1800

בנוסף לניקוד על הגלישה עצמה, ישנה גם מורכבות הפריוריטי. בעבר בשנות ה 80 היו המון מאבקי חתירה על הגל במטרה לזכות באינסייד וזכות קדימה.
מאבקי החתירה האלו הוסיפו עניין ואגרסיביות למקצים בעיקר עבור הצופים.
משנות ה 2000 עם שינוי הבעלות על הסבב מASP  ל WSL , נוצרה גם מדיניות של הפרד ומשול – יותר שליטה על הגלישה ופחות על מאבקי החתירה והמלחמה על הגלים.

 

כמו כן, נוצרה שיטת הפריוריטי המתקדמת יותר שמנעה הפרעות על הגל. אך בגלל טקטיקות שליטה כמו של אדריאנו דה סוזה ומדינה הברזילאים ואחרים, (שהיו מבזבזים חצי מקצה בישיבה באינסייד רק בכדי לא לתת את הגל הנדרש למתחרה מולם) שינו את זה ונוצרו מצבים מוזרים שבהם בעל פריוריטי יכל לרדת גל באמצע למתחרה גם אם הוא בצינור כמו שקלי ירד לפארקו לפני כמה שנים בתחרות בחוף קירה והשנה שמאט וילקו ירד (שוב) לפארקו המסכן באמצע צינור.
אך מה קורה כשהמתחרה מתחיל לחתור ועוזב מיד…קשה מאד להאשים אותו בקלקול הגל (מדינה הוריד לקלי קצף לפני היציאה מהצינור ועוד בתחילת מקצה כשלאף אחד לא הייתה קדימות על הגל). נכון, טכנית לקלי הייתה הזכות כי הוא היה באינסייד אבל ספורטיבית זה היה מאד גבולי ולא ישים לפסול את מדינה. טקטית ייתכן שמדינה עשה זאת בידיעה שזה יהרוס לקלי את הגל אבל שוב זה ספורט מקצועני ולגיטימי שמתחרה ירצה לנצח ולו גם בתחום “האפור”.
מעבר לכך, בינינו אם היו ממש מתעקשים יכלו להחליט שמדינה פסל עצמו בקלקול הגל ואז כל המקצה היה מאבד מהחוויה הבידורית לצופים. זכור לנו שקלי פסל בשנות ה90 כבר בתחילת הגמר של ה US OPEN את שיין בשן

כשעקף אותו ותפס את הגל מאחוריו מבלי שיראה ובכך הרס את הגמר וחווית התחרות לכולם – לצופים ולמארגני התחרות.

קריטריונים

לפני כמה שנים אייר רוטיישנס (איירים בסיבובים שלמים בואריאציות שונות) היו מקבלים ציון גבוה מאד. רף המקצוענים עלה והיום זה נהיה חלק מרפרטואר שלם של הגלישה. אבל ישנם גלים חריגים כמו של איטאלו פריירה שזרק סיבוב משוגע לאוויר ממש הליקופטר ונחת לתוך הפיצוץ בגל התקפה חזק וסיים עם עוד ואריאל סקס צ’יינג’ (varial sex change). הניקוד שקיבל עליו היה 10.
בסרטון: הגל של איטאלו





זיקה לאו למשל כבר בסיבוב הראשון נתן גל 10 על צינור עמוק ויציאה עם קארב גדול מאד. לכאורה גלישה בסיסית ונקיה אבל זה היה ניצול מוחלט של הגל בצורה אבסולוטית.

בסרטון: הגל של זיקה לאו



כלומר, יש לנו כאן שיפוט שמכיל בתוכו את כל מכלול הגלישה ונותן הזדמנות שווה למבחר סגנונות: צינור, קארבים, איירים וגלישה וורטיקאלית בשילוב בחירה נכונה של הגלים הטובים לאותו מקצה. לכן אי אפשר לומר שהשיפוט מוטה באופן חד צדדי לסגנון כזה או אחר.


ציפיות

כולם רצו שג’ון ג’ון, קלי סלייטר או גולשים יצירתיים אחרים יגיעו רחוק וייקחו את הגביע בסנאפר, אבל מה לעשות  שלפעמים המתחרה והגולש העקבי ביותר מנצח. קשה מאד לשמור על רמה גבוהה של גלישה במקצה אחר מקצה בתנאים שגם משתנים וגם אם נראה ש”דוחפים” גולשים מסוימים כמו מיק פנינג כמו בגמר שניצח את קלי בבלס ביץ או הרבע גמר של מיק בפייפ שקבע את הזכייה בתואר ולא לשכוח שגם קלי קיבל העדפה בניקוד במצבים מסוימים
כמו שפגעו בניקוד של גבריאל מדינה בשנה שעברה בפורטוגל והרסו הסיכוי לקחת את התואר מג’.ג’. עובדה שג’.ג’. לא קיבל עזרה בתחרות ולעומת זאת אוואן רייט שזכה בתחרות אחרי פציעה קשה שכמעט גמרה לו את הקריירה ומפתה לחשוב שזה היה מתוכנן מראש. עדיין הוא גלש כל כך טוב מול קונור אוליירי ואחרים בפערים קטנים שאי אפשר להוכיח חד משמעית שבאמת יש השפעות מאחורי צוות השיפוט, אלא טעם שונה והחלטות שונות בהפרשים מזעריים של חצי נקודה לכאן או לכאן.
צריך גם לזכור שלראשונה מזה אולי כמה שנים התחילה העונה בארבעה ימים רצופים מבוקר ועד ערב לצוות השופטים שצפו גם במקצי נשים וגברים .זהו מאמץ מנטלי ופיזי לא פשוט כשאין תקופת המתנה וסביר להניח שבמהלך סבב 2017 זה יחזור על עצמו בגלל צמצום המערך של WSL לאחר שנותן החסות הראשי סמסונג עזב.
אפשר לומר בסה”כ שרמת השיפוט הייתה די עקבית לאורך התחרות ושיקפה את האינטגרציה המוצלחת של הגלישה הקלאסית ודור האיירים החדש לאחר כמה שנים של התנדנדות.

לסיכומו של דבר, הטבע האנושי אינו מדויק וצפוי כמו מכונה ועל אחת כמה וכמה הגלישה עצמה והניסיון לשפוט אותה. לכן, נראה לי שאנו הצופים בתחרויות צריכים ליהנות ממה שיש ולהעריך את המורכבות שבשיפוט והחלטות שניתנות במהלך התחרות. העברת ביקורת במדיה החברתית בין אם באתר של הסבב או בדפי מקצוענים, היא בהחלט מותרת ורצויה אם היא נעשית במטרה לשפר או להעשיר את חווית התחרות.

לדעתי, אחת הבעיות בצוות השיפוט שהוא מורכב מצד אחד מאנשים שממוקדים 24/7 לתת מעצמם במיטב הניקוד במקצוע הזה אך מצד שני רובם אינם ברמת גלישה מקצוענית. בין אם פריסטייל או השתתפו בתחרויות מקצועניות.

הפתרון אולי הוא לתמרץ ולתגמל בצורה כספית מקצוענים שהיו בסבב,

להיכנס לצוות השיפוט ולתת יותר עקביות ותוקף לניקוד מתוך היותם בעלי ניסיון. דבר שעדיף לדעתי מאשר לשים אותם כפרשנים או נציגים שיעבירו ביקורת מצונזרת או מאופקת על השיפוט או על מהלכים מסוימים בתחרות. יש לציין שזו בעיה שקיימת בכל הסבבים בארצות שונות שכמעט תמיד המקצוענים משתלבים עם פרישתם בתעשיית הגלישה ואינם נכנסים לצוותי שיפוט מקצועיים בסבב WQS  או WSL.

להתראות במערב אוסטרליה בתחרות מרגרט ריבר שהפעם יש בה

3 אתרי גלישה שונים אחד מהשני, עם תחזית לסוואל מוצלח בדרך.

Spread the love