המאבק להרחקת אסדות הגז כמראה של החברה בישראל איכות הסביבה

טור אישי – המאבק להרחקת אסדות הגז כמראה של החברה בישראל


שלום, שמי דן גורביץ’. בפתח דבריי אציין כי איני פעיל בארגון שומרי הבית, או בכל ארגון אחר אשר עניינו באסדות הגז, אלא סטודנט לביולוגיה ימית, מדריך ימאות ונוער, אוהב ים ומדע, אך קודם כל אזרח.

בחודש יולי האחרון הובלתי את שיירת האופנועים ” רוכבים למען החיים – מרחיקים את אסדות הגז” ביחד עם 250 מחבריי רוכבי אופנועים ונהגי רכבים, כל הדרך מצומת עד הלום (אשדוד) ועד לחוף דור.

מאז השיירה פנו אליי רבים בשאלות ותהיות בנושא, בנסיון לגייס מעט מידע אודות הנושא המורכב, הייחודי ובעיקר העלום: אסדות הגז – האם צריך, האם זה מסוכן ואיפה זה הכי בטוח או שמה נשאל היכן הכי פחות מסוכן?

בדבריי אנסה לשפוך אור על כמה מהסוגיות והסיסמאות אשר נחרטו על דגלם של המחנות השונים , על מנת לאפשר לכם, הקוראים, לממש את זכותכם ולבחור באילו מהפתרונות תרצו לתמוך.

המאבק להרחקת אסדות הגז כמראה של החברה בישראל

ביטחון

ראשונה וחשובה מכולן, סוגיית הביטחון. כאזרחים במדינת ישראל אנו מכירים ויודעים כי כל החלטה, פרוייקט לאומי או רעיון בסדר גודל נרחב יקום ויפול על ההיבטים הביטחוניים שבו. לא פעם שמענו והסתפקנו באמרה ” זהו נושא ביטחוני ועל כן לא יורחב בו הדיון לידיעת הציבור “. כהרגל ממכר של מדינה שסועה מקרבות ומחנות, גם הפעם לא איחרה אמרה זו להתממש וזמן קצר לאחר קום ההתארגנות החברתית בנושא אסדת לוויתן, יצאו דוברי המדינה בהצהרות מסוג זה.

על מנת להבהיר את הנושא זה, אציין את דבריו של שר הביטחון לשעבר – משה בוגי יעלון , שזה מכבר נתן את דעתו בנושא. במכתבו אשר פורסם לאחרונה בעיתון The Marker  , נשאל על החלטת המדינה למקם את האסדות קרוב לחוף משיקולים ביטחוניים:

“הופתעתי! לא הכרתי החלטה כזו כלל. הכרתי את התוכנית להקמת מתקן הפרדה על פלטפורמה ימית בסמיכות לקידוח לווייתן. ראיתי בקיומה של פלטפורמה כזו יתרון מבחינה ביטחונית, משום שספינות המגן שהחלטנו לרכוש כדי להגן על אסדות הגז בים התיכון, אמורות לתת כיסוי הגנתי לקידוח ולפלטפורמה כאחת”. כך כתב יעלון

יעלון הוסיף: “מבדיקה שערכתי עם בכירי משרד הביטחון בתקופה הנדונה, התברר שאיש מהם אינו מכיר פנייה כזו לבחינת העתקת מתקן ההפרדה מהפלטפורמה הימית, הסמוכה לאסדת הקידוח, לאסדה שתוקם במרחק כ-10 ק”מ מהחוף. אילו הנושא היה מובא בפני לבחינה ביטחונית, הייתי ממליץ על השארת התוכנית המקורית שהתבססה על פלטפורמה ימית סמוכה לקידוח לווייתן, ולא על הקמת אסדת הפרדה סמוכה לחוף” (מצוטט מתוך מכתבו של שר הביטחון לשעבר משה בוגי  יעלון ב  The Markerבחודש יולי 2018).

ובכן חבריי, לאחר ששר הביטחון ענה לנו נאמנה על שאלת הביטחון אנסה אני להציג כאן על הדף שלוש שאלות וסיסמאות המלוות את המאבק להרחקת האסדות ולנסות להאירם מעט, בתקווה שכך גם אני אצליח להחכים מעט אתכם.

 

קונדנסט!

לבטח המילה הנחקרת ביותר בחצי השנה האחרונה במנועי החיפוש ברשת. אנו רואים אותה על חולצות המאבק, על שלטי התמיכה או הסלידה מפרוייקט ליוויתן, בחדשות, בעיתונות, בכל מקום.. האם זו סכנה קיומית, אסון ממשי או טריק שיווקי?

אם כן, הקונדנסט הינו תרכובת דחוסה של פחממנים בתצורות שונות אשר מהווה חלק בלתי נפרד מיצירת גז טבעי ועל כן נקרא במאמרים רבים “גז קונדנסט”  או “דלק טבעי”. הקונדנסט הינו תרכובת בעלת צפיפות נמוכה ועל כן נדיפה יותר ובעלת יכולת התפשטות גבוהה יותר מחבריה – תרכובות הפחמן האחרות המוכרות לנו כדוגמת הסולר או הבנזין.

בנוגע לשאלה: האם הוא מסוכן ומזיק? אין חוקר אחד שלא יפסוק שכן. הקונדנסט הינו חומר רעיל, מסוכן, אשר בכוחו למוטט אוכלוסיות אקולוגיות רבות, לפגוע בשמורות טבע, חופים ונוף ולהותיר את זכרו לעוד שנים רבות. על כך חבריי, אין ויכוח .

הקונדנסט הוא לא החבר אשר תרצו קרוב לביתכם, עם זאת יש לזכור, בכל פיתרון,  FPSO  (אסדה צפה על פי באר) או אסדה מקובעת על מדף היבשת , הקונדנסט הינו חלק הכרחי בתהליך.

היכן ההבדל אתם שואלים? במיקום האחסנה ואופי השילוח: האם קרוב לחוף כמו בפתרון המוצע בלוויתן או במרחק של 120 קילומטר כפי שדורשים מובילי המאבק הציבורי.

מה עדיף? אם כך, על שאלה זו יש לענות בזהירות. אתן לכם לבחור את תשובתכם. לא לפני שאניח כאן את עובדות הבסיס בכדי לאפשר לכם הבנה טובה יותר ואובייקטיבית של הנושא:

  1. תגובה במקרה של דליפה

לא תיתכן, באף לא אחד מהפתרונות המוצעים, תגובה יעילה למקרה של תאונת שפיכת קונדנסט, לא קרוב ולא רחוק מהחוף. החומר הנ”ל הינו נדיף מאוד ומתפזר בקלות רבה יותר מאש בשדה קוצים לאחר תקופת חמסין ובצורת. כל הצהרה על מנגוננים שנבדקו והוכחו כיעילים כנגדו הינם הבל הבלים ונסיון מתעתע לגרום לנו הציבור להקל ראש בנושא .

  1. משטר זרמי הים התיכון

על מנת לקבל החלטה שקולה בדבר סכנת דליפת קונדנסט לחגורת הים התיכון הישראלית , יש להבין כי משטר הזרמים בארצנו הינו על פי רוב משטר צפוני (מים זורמים מדרום לצפון) ועל כן , שפך בנקודה דרומית מקובל להניח כי ינוע על גבי הזרמים צפונה. שפיכה קרובה לחוף בקו הרוחב של חוף דור תוביל את הקונדנסט מחוף דור צפונה ואילו שפיכה רחוקה מהחוף עלולה כלל לא להגיע לחופי ישראל אלא להתפזר לשכנינו בגבול הצפון.

  1. אסון האקולוגי

התפשטות תוצר זה בעומק הים במרחק של 120 ק”מ מהחוף , תגרור נזק אדיר ממדים לים התיכון ותוביל לפגיעה משמעותית בנישה האקולוגית הרחבה של הים התיכון. אמנם תהיה זו פגיעה רחוקה מהבית, רחוק מחוף הרחצה ורחוק מעינינו  אך הנזק יקרה והמרחק הרב מהחוף רק ירחיב את גודלו והיקף ההתפשטות האפשרי.

הרחקת האסדות לא תמנע את הנזק האקולוגי לים התיכון , רק תרחיקו מביתינו.

 מי התוצר

בכל שאיבת גז טבעי ממעמקי הים, מתלווים אל הגז הטבעי מי תוצר: מים אשר מכילים מתכות כבדות, מינרלים, גזים מומסים ושמנים שמקורם בבאר השאיבה. שפיכת מי התוצר  אל פני השטח רעילה ומסוכנת לנישות האקולוגיות בסדרי גודל משמעותיים. בארצנו מסוכן הדבר מסיבות נוספות כדוגמת סתימת מסננות משאבות מתקני ההתפלה  כגון מתקן ההתפלה בחדרה.

ב “אמנת ברצלונה”  נקבע כי יש לחייב את תעשיות השמנים והגז להטיל את מי התוצר חזרה אל הבאר ממנה נשאב הגז מלכתכילה.

באישור מדינת ישראל, בפרויקט ליוויתן ישפכו מי התוצר בחזרה אל פני השטח בסמוך לתחנת הזיקוק כ 9 קילומטר מהחוף, כאמור בניגוד לאמנות האירופאיות בנושא.

בחלופת האסדה הצפה על פי באר מתאפשר הפתרון אשר מעוגן באמנות המוזכרות קודם – הטלת מי התוצר חזרה אל הבאר.

זיהום האוויר

די לנסוע בכבישי בירת הכרמל בסמוך לתחנות הזיקוק על מנת להבין את גודל הסכנה הגלומה במפעל זיקוק המרוחק רק 9 קילומטר מהחוף. במדינת ישראל שולטות ביד רמה הרוחות המערביות (רוחות אשר מגיעות מכיוון מערב ונושבות מזרחה), מיקום אתרי הזיקוק 9 קילומטר מערבה מקו החוף, משמעותו הכנסת כל המזהמים ארצה.

רק לצורך השוואה אציין כי המרחק מבתי הזיקוק לטבעון, אשר בה הוכחו מקרי חולי כתוצאה מגזי הפליטה של בתי הזיקוק הינו 12 קילומטר.

ולסיכום

סקרנו כאן בקצרה ובראשי פרקים שלושה מהנושאים המדוברים ביותר בנושא אסדות הגז. בעוד אני חוקר ולומד את הנושא עולה בי שאלה אחת המטרידה אותי בכל פעם מחדש: היתכן שעם כל כל הסיכונים, הדילמות והמשמעויות הרבות אין לאזרחי מדינת ישראל  זכות לדעת?  ..להכיר ולהיחשף למידע אשר יסייע לנו להבין באיזה צד עלינו לתמוך? האם מתקיימות עוד החלטות שכאלו מתחת לאפינו בכל יום ויום? האם ללא נציגי ציבור, מתנדבים למאבק , “שומרי הבית” היינו כלל ערים לנושא הזה?

חלמנו ציון , הקמנו מדינה, החיינו שפה, שפכנו דם על אדמותיה ושכלנו בנים בדמותה. היא של כולנו. מגיע לנו אם לא להחליט אז לפחות לדעת .

המאבק העיקש הזה, המפויח הזה, אינו אלא מראה למציאות שלנו. מראה לעצמנו, ליכולתנו להתעורר ולהגיד למנהיגים שלנו – גם לנו מגיע לדעת .

המידע המושחר אודות הפרויקט, הדה – אינפורמציה הרבה הסובבת אותו וריבוי השאלות המפוקפקות שהוא טומן בחובו, השקרים הבטחוניים אשר אנו מוצאים את מנהיגינו מספרים לנו ונחשפים במבוכה בשקרם, המניפולציות התקשורתיות אשר מבצעות בנו הרשויות השונות.

כל אלו לא נותנות לי מנוח ועל כן אני בוחר להילחם. לא עבור אסדה 120 או 10 ק”מ מהחוף אלא על זכותי כאזרח במדינה לדעת. אני מזמין גם אתכם לעמוד על זכותכם לדעת.

ובאשר לאסדה? כשתדעו, תחליטו.

 

המאבק להרחקת אסדות הגז כמראה של החברה בישראל

 

Spread the love