איתמר קסלר: אינסטינקט חייתי או סקייטר סופר כשרוני? סקייטבורד

איתמר קסלר: הריאיון


צילום: ג’קו אוג’אנן Jaakko Ojanen

מכירים את זה שסקייטרים מדברים? לא חייב להיות בזמן הסשן או בסופו. זה יכול להיות בזמן הלימודים דרך הטלפון, או כשחוזרים הביתה על המחשב, יושבים על הפורום האהוב המועדף ומתווכחים על שטויות. לא משנה מה הנושא, סקייטרים הם סוג האנשים שאוהבים לנצל את הזמן הפנוי שלהם בלהתפלסף על כלום.

בסרטון: WE LOST IT – Itamar Kessler

לדוגמא, גם כשזה מגיע לתרגילים הקשים ביותר כמו הארדפליפ-בקסייד-נוזבלאנט במכבה, יהיה את ההוא שיקפוץ מהקהל וישלוף החוצה מד-זוית וישרוק לעבירה, כדי לדרוש לראות ניסיון חוזר. או לפעמים מתחילות סתם שיחות כאלה של “מי הסקייטר הכי טוב בארץ”, מכירים? התשובה של כל אחד מאתנו על השאלה הזאת מושפעת מהעדפותינו האישיות מבחינת סגנון, אך גם מרמת החשיפה והידע שיש לנו בכלל על הסצנה שאנחנו נמצאים בה. וכששיחה כזאת עולה, כדאי מאד שיהיה לכם רפרנסים מהעולם הגדול בשביל לגבות את הדעה שלכם, אחרת אתם לא שווים בכלל בדיון. בכל תקופה מישהו אחר בולט יותר. אבל איך יודעים? אם מישהו נוסע בספוט הבית שלו כל יום ושוחט את החיים, איך אמור מישהו מהקצה השני של המדינה לדעת שהבן אדם הזה קיים? למה שהטריקים שננחתים יום-יום בפריפריה ישפיעו ויתנו השראה לסקייטר הבא שיבוא להקפיץ עוד איזה בק-טייל בגולדה? או מה ההבדל בין Invert ל – ?Eggplant

איתמר קסלר: אינסטינקט חייתי או סקייטר סופר כשרוניבתמונה: איתמר זורם לתוך הבאנק   צילום: תמוז

סתם מחשבות שעוברות לחלקינו בראש. אם אתם אישית לא חושבים על שאלות מהסוג הזה בהקשר של קרש מסכן וארבעה גלגלים – או בכלל עדיין חושבים שסקייטבורד זה פשע – תדעו שיש כאלה שכן משקיעים את הזמן של פשוט לאהוב את זה, לחלום על זה ולרצות על זה כל הזמן. אבל יש יותר קיצוניים אפילו, כאלה שבוחרים לא רק לדבר באוויר, אלא גם לעשות. עולה לי לראש בן אדם אחד שעונה על הקריטריון הזה – שיעני אכפת לו באמת – שתמיד מביא אתו את האווירה הטובה שכל סשן צריך, הוא מופיע כל הזמן משני צדי המצלמה, מריץ את מגזין הסקייטבורד האינטרנטי Dolores Skateboarding ביחד עם ליאור פינטו, לוקח מקום ראשון בתחרויות הכי שוות ובכללי בולט מעל כולם תמיד בערך – זה איתמר קסלר. תפסתי אותו בשעה 17:00 בערך, בדירה, אחרי סשן בטיילת עם ג’ונה, באוירה טובה סה”כ אבל לחוץ מאפליקציית ההקלטה החדשה שהורדתי לטלפון שהולכת להקליט עכשיו את כל השיחה. כשהטחתי בפניו שהוא הסקייטר הכי עסוק בארץ לדעתי, הוא השיב כמסרב להסכים “בזמן שאני מדבר אתך אני עושה Render לאיזה סרטון” – רק מחזק אצלי את הרושם שאיתמר is always on the mic.

אז מה אתה עושה לאחרונה?

נכון להיום אני מובטל מעבודות רגילות, שמתי את כל המשאבים שלי בתוך הסקייטבורד. אני מנהל את המגזין ביחד עם ליאור במשרה מלאה ומנסה כמה שיותר להפיץ את הבשורה של סקייטבורד – לנסוע, לצלם, לבנות ולדבר על זה…כל מה שקשור לסקייטבורד. חיים מיום ליום ונראה מה יצא מזה בסוף (צחוקים).

אם לא הייתם סגורים על זה כמוני, הוא מגיע מרעות. גר בתל אביב כבר 3 שנים וכששאלתי אותו, בתור חיפאי שסולד מהעיר הגדולה, אם הוא מסתדר שם, הוא ענה לי כמובן מאליו: “כן בטח אחי, כולם פה נוסעים סקייטבורד כל הזמן, תמיד יש עם מי לנסוע ולצלם”.

אז אתה נוסע כל יום?

מנסה לנסוע כל יום – תלוי בגוף שלי – אם הגוף שלי מאפשר לי, אני נוסע כל יום.

איך אתה דואג לגוף שלך כדי לנסוע כל יום? ישן טוב/אוכל טוב?

ישן טוב אוכל טוב. לא קורא לעצמי אתלט, אבל אני לא יוצא יותר מדי בלילה לשתות בירות. אני עושה יוגה אולי פעמיים בחודש, אבל זה עוזר. זה יותר כמו קבוצת “שבורים שבורות”, אבל רוני טל מטפלת בי, אומרת לי “תנשום, תירגע, תדמיין שכל השרירים שלך רפויים…” זה מאד עוזר לגוף ומרגיע את הנפש. אבל הכי חשוב זה לנסוע סקייט, כי אני מאמין שלנסוע סקייט זה מחזק את הסקייטבורד”.

איתמר כבר לא ילד. הפתיעה אותי מאד התשובה שלו, כי היא לאו דווקא מתיישבת עם הסטריוטיפ של הסקייט-לייף בתל אביב, אם תחשבו על זה רגע…

הכי הרבה ריתק אותי לשמוע, בתור אחד שמתיימר גם להריץ איזשהו דיבור, מה יש לאיתמר להגיד על העובדה שהוא עוזר להרים אירועים, מצלם אותם, משתתף בתחרות, לוקח מקום ראשון ואז חוזר הביתה לערוך את כל הצילומים, כדי בסוף גם לפרסם אותם באתר, שהוא עצמו מנהל. ויותר מזה, איך כל העשייה הזאת משפיעה לו על הסשן בסוף היום? כלומר, עכשיו כשהוא נכנס לספוט, אנשים בטח מסכלים עליו אחרת. הציפיות גדלו ממנו אני חושב. אז מעניין אם זה שינה אצלו משהו.

איתמר קסלר: אינסטינקט חייתי או סקייטר סופר כשרוניבתמונה: טייל סלייד בסן פרנססקו   צילום: דניאל בק Daniel Beek

“זה קרה בלית ברירה שאני עושה את “הכל”. כשאני וליאור התחלנו את המגזין דולורס, לא הייתה הרבה עשייה – הסצנה הייתה במין stop כזה. וכסקייטר שרוצה לנסוע בתחרויות, ורוצה לעשות פרויקטים ורוצה לצלם סרטים, אז הייתי צריך לעשות את זה בעצמי. ברגע שאני עושה סרטון, תחרות, או כל פרויקט שהוא, אני “נגנב” מהרעיון ואומר לעצמי, “מה אני לא אסע סקייט על הדרך?!” (צחוקים). אז יוצא מצב שאני גם נוסע סקייט בסוף. אני לא מתבייש שאני “מארגן לעצמי אירועים”. זה לא רק לעצמי, זה לכולם, אבל אני על הדרך נהנה מזה גם. כשאני עושה דברים על המחשב, ושאני מדבר עם אנשים על פרויקטים, וכרגע גם הריאיון הזה עכשיו – זה צד אחד – זה צד של לדחוף את העניין קדימה בכדי שאנשים מסביב יראו שיש עניין וילכו לעשות משהו דומה או סתם ייסעו יותר על סקייטבורד וייהנו. מצד שני זה לתפוס את עצמי וללכת לנסוע סקייט, שזה מאד טבעי בשבילי. הסשן לא שונה יותר מדי מבעבר. אני מכיר את האנשים שסביבי – אנשים עדיין מכירים אותי בתור איתמר קסלר, הילד השמנמן מרעות (צחוקים). לפעמים כן מתחילים לדבר איתי על עניינים שקשורים יותר לביזנס במהלך הסשן, ואני אומר לאנשים “שחרר אותי, אני רוצה לנסוע, נדבר אתך אחר כך על הכל” קודם כל אני בא לנסוע בשביל לנסוע, להוציא את מה שאני צריך להוציא, ואז אני מדבר עם אנשים על עניינים, כי זה גם חשוב.

עוד דבר שבולט אצל איתמר, זו העובדה שהוא טס הרבה לחו”ל לייצג את ישראל כחלק מפרויקט כזה או אחר. בין אם זה פרויקט “יום ירושלים” בפראג עם החבר’ה מ02, בין אם זה טיול סקייטבורד של אלמנט בפורטוגל וכמובן גם תחרות השופ-ריוט באירופה ש’גיליס’ זוכים לטוס אליה כמעט כל שנה. שאלתי אותו על מה זה בשבילו לזכות לייצג ככה את הסצנה שלנו.

איתמר קסלר: אינסטינקט חייתי או סקייטר סופר כשרוניבתמונה: קיקפליפ עצבני אל הלא נודע   צילום: תמוז

“זה הייחוד שלי בחו”ל – אני סקייטר ברמה שכשרואים אותי אומרים, “אוקיי, מאיפה אתה?…” ואז הם כזה “וואו! מישראל?! איך אתה יודע לנסוע ככה?! יש פולים בישראל?!” ואז אני מוכר להם את המדינה שלי, אני אומר להם “שמעו, יש לנו שמש כל השנה, יש סקייטפארק בכל פינה, יש לנו מיליון ספוטים וכולם בעניין של לנסוע סקייט”. וזו חלק מהמטרה, להביא אנשים שיבואו לארץ, לומר להם כמה כיף פה כדי שיבואו לישראל ויחשפו פה לסצנה.”

אם כולם כל כך מתלהבים ממך, אז למה אתה לא נשאר בחו”ל?

הרעיון הזה תמיד הבהיל אותי, כי אני אוהב את הארץ ואני אוהב את החברים שלי. בשביל לנסוע סקייט – וזה מה שאני צריך בחיים שלי, לנסוע הרבה סקייט – זו המדינה שהכי טוב לעשות את זה בה – יש פה כל כך הרבה ספוטים, כל כך הרבה סקייטפארקים ושמש רוב השנה. תמיד כשאני הרבה זמן בחו”ל, או אפילו רק שבועיים, אני מתגעגע לארץ כי יש פה וייב לפנים!

אבל אתה לא חושב שאתם מוותרים לעצמכם? אתה, ג’ימי, כל החבר’ה האלה…אומרים לעצמכם “אני נוסע הכי טוב בארץ, אז אני אמשיך לנסוע רק בארץ? אני הייתי עם ג’ימי בברצלונה, ראיתי איך מתייחסים אליו ואת הכבוד שהוא מקבל…אם הוא היה נשאר שם תקופה הוא יכול היה להתברג הרבה יותר טוב!

בסרטון: Giliskateshop – “BOOMFAYA” A Madrid skate tour

אפשר לראות את זה כסוג של ויתור, אבל מבחינתי סוג-של-ויתור דווקא יהיה לנסות לפרוץ בחו”ל, כי צריך עוד להשריש פה את העניין של הסקייטבורד. טוב שיש פה סקייטרים טובים. הם לא צריכים לברוח לשום מקום. צריך שהילדים יראו סקייטרים טובים ונחושים לידם, שנותנים להם קיף ומדברים איתם. אני חושב שזה מאד חשוב. אני נהנה להיות פה בארץ יותר מאשר שאני נהנה בחו”ל, הנשמה שלי פה. לאו דווקא לנסוע על סקייט זה להגיע להיות מקצוען ו”אני מוכר”.

איתמר קסלר: אינסטינקט חייתי או סקייטר סופר כשרוניבתמונה: סוויץ’ קרוק צילום: ואנס שופ ריוט VANS SHOP RIOT

מי לדעתך יכול להיות הדבר הבא, הזה ששווה להשקיע בו והוא יכול לתת בראש?

“אני חושב שזה יהיה דורון ארד. אנחנו שוטפים לו את המוח. אני ממש אשמח אם הוא יקרא את הריאיון הזה ויראה שאני מוציא אותו לשמה, כי הוא באמת הדור הבא. הוא צעיר, טרי והרמה שלו בשמיים. זה מעבר לכמה אתה סקייטר טוב, זה כמה אתה נחוש, והבן אדם נחוש, יש לו את זה.

היפ הופ או רוק נ’ רול?

מה שמשמיעים…אני לא שומע מוסיקה בסשן. אבל תלוי באיזה יום אני. אם אני בטרנזישן, או הולך לפול עם חבר’ה כמו פיצ’ו וביצקי ואנחנו מסתכלים אחד לשני בעיניים עם המבט של-הרצח, אז ברור שיש לי רוק נ’ רול מתנגן בראש. אבל אם אני הולך לגולדה להביא כמה בקסייד-טיילים ואני רואה את כל החבר’ה יושבים בפינה ומסתלבטים אז אני קצת יותר ב-אפ-אין-דה-קלאב. אני מאמץ את הגישה. פעם שנאתי ראפ. אבל עכשיו אם מישהו שם ראפ, אני פתאום אנחת טריק כאילו אני בוס. זו גם הגישה שלי בסקייטבורד בכללי, אני מנסה את הכל. סקייטבורד זה כמו אוכל, זה טוב לך, תאכל!

מה תרגיל החלומות שלך?

זה קצת הזוי, אבל טריק החלומות שלי זה נולי-פליפ-קרוק. לא משנה איפה, העיקר שאני אנחת את זה (צחוקים). אף פעם לא היה לי את הפופ או את הטכניקה לעשות את זה, אבל כשאני אנחת את זה מתישהו, אני אוכל לגמור שם את ה”קריירה” שלי.

“מילים אחרונות אח שלי”?

אני רוצה להודות  לספונסרים שלי:  Gili’s skate shop – המשפחה שתומכת בי מאז ומתמיד, Briza Bearings הלאגרים הישראלים שיגרמו לכם לנסוע מהר יותר! וכמובן ל HUF Israel שמשאירים אותי פראש מבחינת נעליים וביגוד סטייל.

בסרטון: LeGilisAtion – Itamar Kessler

אנשים כמו קסלר הם השראה בשבילי כי הם הולכים על זה עד הסוף. יש משהו בסגנון שלו ובבחירת התרגילים שלו שלא מפסיק להפתיע אותי וכולם יסכימו על זה – איתמר צריך להמשיך לתת!

Spread the love