נוער

אבא, אמא אני רוצה להיות אלוף העולם… כתבה מס. 2


בתמונה: האחיות ליליאור, נועה וענת באליפות העולם האחרונה לנוער שהתקיימה לפני כשבועיים בקליפורניה, ארה”ב.

אוקי, יש לכם מדף מלא בגביעים של תחרויות מקומיות ותחרויות ארציות.
אבל זה לא מספיק לכם אתם רוצים עוד,להעלות את הרמה.
להתחרות נגד גולשים לא ישראלים.
לראות את דגל ישראל מתנופף לצד אחרים.

aluf2222

בתמונה: יוני קליין מניף את הגביע , מקום ראשון באליפות מלדיביים הפתוחה 2015.

מעבר לכך- בוער בכם החלום התקווה לקחת אליפות עולם או להיות גולש מקצועי בסבב.

האם זה אפשרי? איפה אנחנו ברמה העולמית של הגולשים?

אם נסתכל בסרטונים של ילדים ונוער גולשים בעולם –
הדבר הראשון שנעשה זה לתפוס את הראש ולהגיד יא אללה איזו גלישה ואיזה גלים.
הדבר השני זה להתרגז-שאין לנו מספיק גלים בארץ ואם כבר,אז לרוב לא משהו.

אז לפני שאנו מרימים ידיים ונכנסים לדיכאון קליני,בואו נבחן כמה דברים לפני שנחליט.

1. ציוד

אין תירוצים יש לנו הכל.
שייפרים כחול לבן שיכולים לעשות גלשנים בהתאמה לתנאי הארץ.
היבואנים של מותגי הגלישה דואגים להביא גלשנים שמתאימים לארץ.
רוב הדגמים טובים כאן גם לחוצלארץ (למעט גאנים וסטפ אפים לצינורות וים ענק).
יש מגוון חליפות גלישה חדשות גמישות ומחממות.
שעוות ברמות דביקות ובהתאם לטמפ המים.
חרבות לשתי השיטות הנפוצות FCS FUTURE  וכולן במידות ודרגות קושי משתנות.

2. תזונה וכושר גופני כהכנה למקצוענות

יש שפע של מדריכים מנוסים ומוסמכים על ידי וינגייט ואסכולות ספורט שונות:
קרוס פיט TRX, , אימוני סיבולת וגמישות,לוחמה משולבת או אגרוף תאילנדי,
ארצינו מבורכת במגוון עשיר של ירקות פירות ואוכל טבעוני/אורגני והמון מתכונים לבישול.
גם לא חסר ייבוא (במחירים סבירים) של תוספי תזונה לספורט.

3. תשתית תחרותית

בהשוואה לשנים שעברו המצב יותר טוב.
יש ליגת ילדים ונוער שנפרדת מסבב הבוגרים.
ישנן תחרויות שנתיות בערי חוף מסוימות.

aluf3333

בתמונה: ענת ליליאור בביצוע פלוטר רוורס, צילום: Tommy

מה אין לנו?

1. תחרויות לאורך השנה כולה

גם בגלל מגבלות תקציב וכמות גלים לא מספקת,
מספר התחרויות מוגבל ואינו עובר עשר אצבעות, לפעמים הרבה פחות!

2. לייצוג ישראלי בתחרויות בינלאומיות אין תשתית

ישנם מאמנים מצוינים ובעלי ניסיון אך אין מימון לתכנית שנתית.
לא מתקיימים אימוני נבחרת ילדים או נוער על בסיס קבוע.
כמעט ואין מימון מצד הארגון לנסיעות לאליפויות שונות וגם זה באופן חלקי.
(למה אין –זו תולדה של קיפוח מתמיד של ענפי ספורט,שאינם כדורגל כדורסל וכד
שאלות תפנו לספורטוטו והתאחדות איילת).
אם כבר מישהו נוסע-
זה לרוב במימון עצמי כמעט תמיד וללא מאמן או מלווה שידאג לכל המסביב .

3. יבואנים או בעלי מותגי גלישה בארץ

בדרך כלל יעזרו עם ציוד או ביגוד לאורך השנה.
אבל כשזה מגיע לכסף?
אל תצפו לכלום.
יש הרבה מאד מותגים בשוק ותחרות קשה
עם מתח רווחים נמוך בגלל מיסי יבוא ושוק שנחתך לעוגה עם הרבה פרוסות דקות.
אם שפר מזלכם והספונסר נדיב מספיק ,ינסו לסדר לכם גם אירוח או קשרים שיוכלו לחסוך לכם קצת כסף בזמן האירוע הספורטיבי.

4. גלים

קודם כל צריך להגיד תודה שיש לנו בכלל גלים,
בעיית העקביות במחזוריות הלא צפויה של הסוואלים לא תיפתר
עד שלא יבנו בריכת גלים באיכות גבוהה ,
שדורשת שטח גדול מאוד ותחזוקה בעלויות מטורפות.
עד אז- נוכל רק להתפלל לנפטון אל הים.
לדעתי כל עניין המקצוענות בישראל קם ונופל בגלל שזה לא מגרש טניס או מזרן גודו שאפשר להתאמן עליו שוב ושוב לשכלל טכניקות ושליטה.

aluf4444


בתמונה: נועה ליליאור בביצוע אייריאל בחורף בסערה, צילום: לי אלונס

כאן צריך לפרק את עניין הגלים לשני סוגים: איכותיים ומינימליים.

בתוך אלה ישנם מספר גורמים שיקבעו אם יש לגולש הישראלי בסיס טוב למקצוענות בתחרויות בחו”ל.

גורמים איכותיים :

העבודה היא על גלישת כוח בסיסית-קארבים חזקים ועגולים עם הרבה מניפות מים ,
בוטם טרן נמוך וחזק  בים נמוך וגבוה נגיד 8-10 פיט.
יכולת ואומץ לגלוש בצינורות כבדים לפרונט ולבק.
אלה הדברים העיקריים שמבדילים באופן מיידי בין ישראלי לגולש שגדל בחו”ל.
גולש ישראלי שיש לו את הבסיס הזה יכול להתקדם ולהוסיף את הכלים הבאים

בתנאים מינימליים :

שליטה באיירים על המגוון שלהם-
הינה הכרח להשיג יתרון בניקוד על אחרים כשהים אינו מאפשר גלישה נקיה וכוחנית.
הבנה טקטית של מהלכים במקצה- להשתלט ולקחת גלי התקפה ממתחרים.
גמישות מנטלית לתנאים משתנים בתחרות של רוח גשם או
גיאות ושפל קיצוניים שאנו לא מכירים בארץ.
כשגולש ישראלי מחבר את שני העולמות האלה-הוא יכול לחשוב קדימה והחוצה מישראל.

 

aluf5555
בתמונה: יוני קליין בביצוע אוף דה ליפ באליפות מלדיביים הפתוחה 2015 , צלם: Sand saeed

כאן נכנס הגורם הפיננסי…

זה אומר לנצל כל חופשה מהלימודים במהלך השנה ואת החופש הגדול לנסיעות לאתרי גלישה.
פעם זה היה בלתי אפשרי,רק לעשירים או לכאלה שויתרו על הלימודים שלהם ונכנסו להרפתקה
בלתי מתפשרת ובמחיר גבוה מאוד.
היום יותר מתמיד יש טיסות זולות יותר,מדריכי גלישה שמארגנים סיור לגלים הטובים ביותר וחוסכים זמן ואנרגיה,אבל עדיין צריך הורים שמוכנים להשקיע ולהתחייב בהוצאות הנסיעה או לממן בעצמכם
על ידי עבודה אחרי הלימודים (כשאין גלים).

אבל וזה האבל הגדול..הפער כל כך גדול היום ברמת הגלישה בין ילדים בני 6-12 בעולם,
לבין הילדים בארצנו משום שיש להם כמות אדירה של גלים ביום יום ולנו אין.

לעולם לא נצליח להדביק אותו מבלי לאבד השכלה בבית הספר בגרויות ושירות צבאי.
מצד שני מדינות ללא גלים או תנאים כמעט בלתי גלישיים כמו רוסיה גרמניה ובלגיה והולנד-
משקיעות בנוער ושולחות אותו בסופ”ש לאימונים בחופי אירופה או באינדונזיה בחופשות ארוכות .
אבל גם את זה אין לנו-השקעה של ארגוני ספורט בצוות של אנשי מקצוע ונסיעות אימונים.

aluf6666

בתמונה: יוני קליין בצינור “קודח” את הגל באליפות מלדיביים הפתוחה 2015,צלם: Sand saeed

אז שניה לפני שאתם סוגרים את הדף הזה בעצב,חשבו רגע-
מה בעצם קובע ניצחון?
תשוקה לגלוש הכי טוב,עם עצמך.
לתת פייט למתחרים על כל גל.
פייט נגד שעון המקצה.
לעלות לסיבוב הבא.

פעמים רבות מיק פנינג קלי ודומיהם נוצחו על ידי מדורגים נמוך או ויילדקארדס,
שבחרו גלים טובים שלטו במקצה וגלשו בכל הכוח.

תסתכלו על האחיות הישראליות ליליאור.
לא מזמן נתנו הצגה מרשימה באליפות העולם לנוער עם כוח ורוח לחימה ענקית.

לכאורה לא היה להן סיכוי אבל הן עלו מקצה אחר מקצה אחר מקצה
כשרק אבא שלהן איתן על החוף
וכל הנבחרות הכי הזויות עם מאמנים ויועצים ומעסים מעודדים אותן .
הן יכלו להצליח עוד להגיע למעלה עם הכוונה נכונה והתמדה.
כולה בנות 15 13
תסתכלו על יוני קליין- גלש כל החיים במלדיבים ובכל המקומות השווים
מעולם לא לקח סבב בארץ ולא הצליח ממש בתחרויות מסיבות שונות.
בינתיים סיים תואר דוקטור וממש לפני חודש זכה בתחרות מקצוענית בלוהיפושי , האיים המלדיביים.

aluf7777

בתמונה: יוני קליין בביצוע אייריאל 360 באליפות מלדיביים הפתוחה 2015 , צלם: Sand saeed

 

 

בגיל 45 נסעתי להוואי לאליפות עולם לחירשים, נתתי פייט ולקחתי תואר.
שנה אחרי הגעתי לשני גמרים באליפות ארה”ב.

aluf44

בתמונה: עידו דר אל על הגל שקבע לו את הניצחון באליפות העולם בהוואי , ארה”ב 2013.

היו לנו מקצוענים שהצליחו בשנות ה90 וה2000 מאיה דאובר המקצוענית הראשונה בסבב העולמי
ועדי גלוסקא ששבר את מחסום ה 16 הראשונים באירופה
ואת עומר בר שהתחרה בגיל 16-17 בהמון תחרויות בכל העולם בwqs
כולם נתנו עד הסוף את היכולות שלהם במסגרת המגבלות וכולם הרויחו המון:
חוויות אנשים ארצות ומסעות אישיים לעצמם להיאבק לנצח ולהילחם.
זה מה שמגדיר אותנו כגולשים ואנשים.
המסע הזה והאש הזאת- זה לא נגמר עד שהיא לא נעלמת.

פשוט תקשיבו ללב שלכם ונסו ללכת שלב שלב-לפעמים הניצחון הוא הדרך עצמה ולא הגביע.

 

Spread the love