longboard גלישת גלים

מאיר אלחרר Long (board) story…


מאיר אלחרר ואנוכי החלטנו שזה חייב לקרות. חייבים לשבת ולדבר, להציף את כל הקישקשא מעל פני השטח. אז נפגשנו כדי לשוחח על החיים. מה גורם לגלגלים שלנו להמשיך להסתובב, בעיקר הגלגלים שלו, וגם על כמה מתוק אנחנו אוהבים את הקפה שלנו בבוקר. האמת, ישבנו על שתי בירות, אבל אל תתנו לי להיות קטנונית…

longboard

כשהתחיל לגלוש הוא מספר, היה ילד שמן. ילדים, כמו שילדים יכולים להיות לפעמים, היו אומרים שבמקום גלשן הוא זקוק לחסקה או שכדאי שיזהר, שלא ימצא עצמו בקרקעית. יש אנשים ובעיקר ילדים שייקחו הערות כאלו למקום נמוך שבו יתבוססו ברחמיהם העצמיים ולנצח יישארו כפופים, אבל לא מאיר. בסוף קיץ גדול אחד הכל השתנה. הוא חזר לבית הספר, גבוה ורזה, ואף אחד לא זיהה אותו. אפשר לומר שהים הציל אותו. “אני לא אשכח שכשהתחלתי לגלוש כולם צחקו עליי בגלל שהייתי שמן, והאבסורד הוא שהרוב מאז זנח את הגלישה, ורק אני התמדתי והמשכתי בזה.”

מאיר נולד בראשון לציון, התחיל לגלוש בחופי הארדקור רציניים כמו פלמחים, בת ים וחוף ראשון.

הבנאדם אנציקלופדיית מוזיקה מהלכת, מגשר על הפער התרבותי עם חיוך רחב בין רוכלי שוק הכרמל, שכולנו כבר שמענו איזה סיפור מצחיק או שניים עליהם ועל אנשי ההיי טק התל אביבים.     זנח גלשני שורט לטובת גלישת הלונגבורד הקלאסית הדורשת מגולש לא פחות מלב מלא בסטייל ונשמה. תמצאו אותו נודד לחופיה היפים של חיפה אך הלב והנשמה מצויים בחוף המערבי בתל אביב והדרומי בהרצליה.

longboard

בתמונה: מאיר בחוף המערבי / צילום אריק ליבוביץ

אז מתי הרומן שלך עם עולם המוזיקה האינסופי התחיל?

“מגיל אפס הייתי מחובר למוזיקה, תמיד עם רדיו צמוד לידי, וגם היום בחיים הבוגרים שלי אני תמיד עם מוזיקה ברקע. לא מנגן על אף כלי, מפתיע, נכון? מעולם לא חסר לי העניין הזה.

בנוסף יש לי עמוד בפייסבוק שנקרא ‘הדבר הכי יפה ששמעתי היום’ שבעצם אני מנסה להעביר בו את ההתרגשות שלי משיטוטים אחר מוזיקה חדשה ברחבי הפייסבוק/יוטיוב. יכול להיות שפתאום אתקל בלהקה חדשה ואגלה עליה עוד ועוד דברים, כי אני חייב לחפור לעמוק שלה, ומתוך זה אני מגלה ולומד דברים חדשים.

longboardצילום: מיכאל אנדרסן

longboard

צילום: אריק ליבוביץ’



//
אני משתדל כל יום לפרסם שיר אחד, ולאו דווקא סגנון מוכר. בעצם הכל מתחבר לשני העולמות שלי, לונגבורד ומוזיקה. ”

מאיר אלחרר, זה שהחל את מסורת מפגשי הלונגבורד אחת לשנה בתל אביב, מסורת קסומה בה מתאחדים לערב אחד כל חובבי הגלישה הקלאסית על פישים, לונגבורדים, נוסריידרים והאולד סקול האמתיים, ערב של מוזיקה טובה עם הופעות משובחות, פלייליסטים קצביים ו-וייב סופר ממכר, כזה שגורם לך לא לרצות לעזוב, ומשאיר בך טעם מתוק מתוק לעוד.

איך אתה מצליח להתחבר למקומיים בטיולים שלך בארץ ?

” בגלל שאני לא אוהב להתקבע בחוף אחד התחלתי לנסוע בין החופים ולהכיר לאט עם הזמן גולשים מכל הארץ.  חבר’ה שהקימו קבוצת פייסבוק לגולשי לונג פנו אליי בשלב מסוים וביקשו שאצרף אנשים מכל הארץ, וזה מה שנתן בעצם בוסט ענק לעמוד שהולך וגדל כיום. ”

“אחרי שהקבוצה בפייס גדלה עלה הרעיון לערוך מפגש לונגבורדיסטים. הגיעו אליו 150 איש, אירוע ללא מטרת רווח או אינטרס עסקי, פשוט מפגש שבאים אליו חבר’ה מאהבה לגלישה הזו. המפגש השני נערך השנה, והשוק כנראה הבין שלונגבורדיסטים גולשים ונהנים יותר, והגיעו באזור ה300 איש.

longboardבתמונה: חוגגים למאיר 40 בחודש שעבר. צילום: סטפני בן סימון



//
שמתי לב שבסרטי גלישה על גלשני שורט המוזיקה מאוד קצבית ומהירה, בדומה לסגנון החיים של גולשי הגלים הרדיקאליים, להבדיל מסרטי גלישה של לונגבורדים, בהם המוזיקה יותר רוגעת, סרף מיוזיק וצ’ילהאוטית , גם בדומה לסגנון החיים המשוחרר והקליל. מצאתי את עצמי משלב את הסגנון הזה במפגש כשהזמנתי להקות ואמנים להופיע כמו יוסי אלבז, סיימון והשלס ועוד אנשים טובים שמילאו את האוויר בוייב הכי חיובי וקליל שיכול להיות. ”

תספר לי קצת על תקופת ההנחיה ברדיו. איפה הנחית?

לפני כמה שנים ניתנה לי ההזדמנות לשדר ברדיו באינטרנט וכיום אני עורך מוזיקה עבורה חברות מסחריות, סגנון מוזיקת מעליות, רקע ואווירה.

“לפני 15 שנה נחשפתי לעולם אתגרים. התנדבתי בעמותה כמדריך קיאקים, ודרך המקום ההוא, שמדגיש את השוני בין אדם הולך שיכול לבחור מתי להיכנס למים ומתי לא , לביו אדם נכה שלא מסוגל להגיע לבחירה הזו בכזו קלות, למעשה מדגיש את הנכות אצל אנשים ‘רגילים’. כי בים כולם שווים. ”

“אני זוכר שיצאתי עם קיאק זוגי, וירדנו גל בפעם הראשונה, הפעם הראשונה עבורו, והבחור שהיה איתי הרגיש לי כמו תינוק שמגלה מגלשה, או שוקולד בפעם הראשונה. אושר גולמי.”

longboardאיך התחילו שיעורי הסאפ?

“יש לי בית ספר לסאפ, שלרוב הוא מתחלק לשתי קבוצות. קבוצת חתירה, לחובבי החתירה שאינם גולשים, והחבר’ה שמגיעים לגלוש. עם כל ההתנגשות הזו, לפעמים אני מוצא את עצמי פשוט לא אוהב גולשי סאפ. הרבה לא מבינים מה הם עושים שגוי, והאחריות והמחויבות להבנה וההדרכה נכונה היא ראשית מבתי הספר שמשחררים אותם למים עם ידע מועט מאוד.

באתגרים היו אומרים לנו תמיד- אם יש ספק- אין ספק. ”

ומה מצחיק? תאמינו או לא, אבל ממש ברגעי הריאיון, בשלב הספציפי הזה, חותר לנגד עינינו בחוף הדרומי סאפיסט לא מנוסה, שרומס ודורס ללא כבוד גולשים מתחתיו. מוזר שאיש לא אמר דבר במים, הפנה את תשומת ליבו לסכנה שהוא מביא אתו. ורק מאיר, יושב רותח מזעם על השובר, צורח לעברו, ושום דבר. שום דבר לא קורה עד האסון בו פגע בילד ואמו בקרבת החוף.

אם אנחנו כבר מתעסקים בגלישה, בוא ניגש לעיקר. קם אדם בבוקר ומחליט להניח בצד את השורט ולהיכנס לעולם הלונגבורד. איך השינוי הזה קרה, מה הוביל אתך לשם ?

“עד גיל 20 הייתי גולש עם סוגי שורטים שונים, עד שחבר טוב נתן לי לנסות לגלוש על לונגבורד, ופשוט לא יכולתי להחזיר לו אותו. הגל הראשון היה גישוש בחשכה, ניסיון להבין מה קורה ומול מה אני עומד, אבל בגל השני  עליו קרה משהו בנפש, לא יכול להסביר מה אפילו, פשוט נכנסתי לעולם אחר לגמרי. גלישת לונגבורד מלמדת אתך לחזור ליסודות הגלישה. אשכרה Back to school.  בהתחלה הייתי משלב בין שורט ללונג ובעצם הכפלתי את ימי הגלישה שלי. ”

התקופה היחידה בה לא גלש הייתה בתקופת הצבא, תקופה שקטעה אותו מרצף הים והגלים, כמעט 4 שנים.

“בגלל הצבא יש תחושה שאני חייב לפצות כל הזמן. לא לפספס אף גל, לגלוש ברעב.”

longboard

בתמונה: מאיר במלדיביים. צילום: יניב וקנין

מקרה או מצב מסוכן שהיית בו אי פעם במים?

“בקדור חיפה, באיזה יום גבוה במיוחד יצאנו להפסקה אחרי שהים ירד, וכשחזרנו למים לא בדקנו מה השתנה ובצורה מפתיעה הים קפץ שוב ונתפסתי בין ההתקפות ודיי ראיתי את הסוף בין הסלעים. איכשהו בדרך נס פשוט נדבקתי לסלעים והים הרים אותי לצ’אנל, אבל זה היה תסריט מפחיד מאוד. החוויה הזו הזכירה לי שגם בגילי המופלג צריך לכבד את הים, ודווקא בפעמים שאתה חושב שהים קטן עליך הוא מוכיח לך אחרת.”

גלשת בחו”ל ?

“גלשתי בספרד, צרפת, קוסטה ריקה, סרי לנקה, דרום אפריקה- שהיא המדינה הכי מפוספסת בעולם. רק במלדיביים התחלתי לגלוש על לונג. פעם בשנה אני מוציא יאכטה עם חברים טובים.”

longboardהאם חברים שגלשת איתם בראשית הזמן עדיין גולשים אתך?

“הרוב כבר לא גולשים, אבל החבר’ה שכן- זו חברות לכל החיים. הים מחבר אנשים, שלולא הים, כנראה שלא היינו מכירים בכלל. איפה תראי שופט ממחוזי יושב בשוק הכרמל עם מנכ”ל הייטק, יושבים ומדברים על גלים? נוצרו חברויות שהן מעבר לים. ”

ואיך זה מתחבר עם הקונפליקט והמלחמות בין הגולשים לסאפיסטים במים?

“בשלב מסוים כשהתנדבתי באתגרים הכרתי את עולם הסאפ, וזה התחיל רק בשביל שמירה על כושר בתקופות המעבר, כדי לא להתנוון בין לבין. בעצם התחלתי לחתור ולהתאהב בזה, והאמירה הזו של מי שמחזיק מעצמו איש ים אבל לא מוכן להבין שסאפ זה מדהים, ההפסד הוא לגמרי שלו. אבל הבעיה שמתחילה ונגמרת זה סאפיסטים שלא באים מהים ומכירים את ההרגשה שיש “מישהו מעליך”. נורא קשה להתנהל מולם בשיחה ולהסביר להם שהם לא בסדר, פשוט כי הם לא מכירים את החוקים.”

עכשיו לקטע הסאטירי בראיון. שוק הכרמל, דבר אליי…מה הקטע ?

“האהבה שלי עם השוק היא דרך ג’קי, ג’קי ממתקים. הוא גולש לונגבורד גם כן, והייתה תקופה שעבדתי אתו בדוכן. התקופה הכי כיפית שהייתה לי בחיים, עם האנשים הכי מצחיקים בעולם, והזמן שם פשוט טס.

מי שנכנס לעולם הזה נכנס לעולם אחר, עם הווי אחר ושפה אחרת. האנשים שם בעלי חוכמת רחוב מדהימה, בלי שטויות והכי אמיתיים שיש. ”

זה לא סוד שאתה אבא מדהים. מה עם הבן שלך, משוגע ים וגלישה כמוך ?

“הבן שלי. הקשר שלנו לא התחיל בטבעיות, ראיתי אותו בפעם הראשונה רק בגיל שנתיים וחצי. היו לנו המון ירידות ועליות, ולאחרונה יש לנו המון עליות, והקשר בינינו רק הולך ומתחזק. הוא אושר שאי אפשר להסביר במילים. מבחינתי, הוא משהו שווה להפסיד עבורו את הים. אפילו שהוא בא ואומר לי ללכת לגלוש כי הוא יודע שזה מסב לי אושר. אבל בשבילו זה כאילו אין ים, רק הוא חשוב.”

longboard

בתמונה: מאיר במלדיביים. צילום: יניב וקנין

מה מניע אתך בבוקר? מה גורם לך לרעב מטורף במעמקי הבטן?

“איך שאני קם בבוקר אני מחליט לבחור בטוב. אפילו כשאני מחייך חיוך מזיוף, הוא עדיין בא ממקום טוב. לכל אחד יש כפתור שמרימים ומורידים, ואני אומר לעצמי-תלחץ על הכפתור ותרים את עצמך.

באותה המידה אני יכול ללכת לים ולגלוש, או לחתור בקבוצת הסאפ, אפילו סיבוב בשוק הפשפשים יכול להרים אותי באותה המידה.”

על מה אתה חולם ?

“לגלוש כל היום”.

ומה מסב לך אושר?

“הבן שלי, הבת זוג ולעזור לאנשים. וכן, לגלוש.”

יש משהו שלא היית מוכן לוותר עליו ?

“על הבן שלי, והים.”

longboard



//
משפט סיום…

“חלק גדול מהגידול היום בתעשייה זה בזכות הצלמים, בזכותם. כמעט בכל חוף כיום ניתן למצוא כמה צלמים, שמקריבים מהזמן והכסף שלהם ועושים את העבודה שלהם בכיף גדול, יש לכם הצלמים תרומה מאוד גדולה לצמיחה של ענף הגלישה בארץ, ובטח שבקבוצת הלונגבורד.”

 Sometimes, if you talk to somebody for long enough, you get to see them naked

 

Spread the love