ניצחון הרוח על הגלים - אליפות ארה"ב הפתוחה לנכים גולשים

כתבה מאת: עידו דר אל I צילומי גלישה ג'יימס קווין, צילומי אווירה באדיבות המתחרים

הסיפור מתחיל דווקא ב 1999 , רגע לפני שנות ה 2000 בפוארטו אסקונדידו מקסיקו. בחור קליפורני גבה קומה בשם ג'ף מנסון שגר קרוב ל 8 שנים בחוף זיקטלה וידוע כמתאבד בגלי ענק, מסכים לעזור לגולש חירש ישראלי שהגיע בלי גלשנים למצוא גלשן מתאים לצינורות כבדים.

ג'ף מנסון בימיו כצ'ארג'ר על שתי רגלים

לאחר חודש שבו ג'ף והגולש החירש ירדו יחד גלים גב אל גב ונהיו חברים טס הישראלי חזרה לביתו, הישראלי החירש הזה הוא אני.

שנה אחרי, אני מקבל הודעה באי מייל : עידו היקר, שברתי את חוליות הצוואר בזיקטלה, אני משותק ממותני ומטה. מקווה ששלומך טוב.

לקח לי כמה דקות לסגור את הפה מהתדהמה ולהבין שהענק הזה יושב עכשיו בכיסא גלגלים.
במהלך השנים ג'ף נאבק לחזור לגלוש בכל מחיר והתחיל לגלוש על וייבסקי waveski (גלשן עם שקע לישיבה בתוכו ורצועות לקשירת רגלים ומותנים פלוס משוט כפול).

בחודש מאי אני מקבל הודעה שמרימים סבב לגולשים נכים ושהתחרות הראשונה תהיה אליפות ארה"ב הפתוחה שתתקיים באוקטובר בקליפורניה. מי אם לא – ג'ף מנסון שולח המייל עם קישור למארגן התחרות שבעצמו משותק מהמותניים.

הדבר הראשון שרץ לי בראש – האם יסכימו להוסיף קטגורית חירשים?

לאחר מסע שכנועים הלוך וחזור במיילים ובפייסבוק קיבלתי את האישור מהמארגנים וישר מזעיק את כל הגולשים החירשים מהוואי, החוף המזרחי והמערבי ומתפלל בעצמי, איכשהו להגיע לשם למרות חוסר תקציב.

ממש ברגע האחרון קבוצת ימטוב וחברת קלע מערכות מארגנים לי מימון לנסיעה. אורז תיק בגדים, חליפות גלישה והגלשנים יומיים לפני וטס לאושנסייד בדרום קליפורניה. שבוע של גלים בים הכי טוב שהיה מזה זמן באזור הזה – שמיים כחולים בלי רוח וים של מטר וחצי. באושנסייד יש מזח על עמודים שמשני צידיו ניתן לגלוש לגלים פתוחים וכייפים. שם תוכננה התחרות להיערך.
עם הגיעי לעיר כבר היה ניתן לראות על החוף סטנד גדול בן 2 קומות שממנו השופטים יכלו להשקיף על שבירת הגלים מתחילת המזח ועד קו החול.

אחד הדברים הראשונים שייחדו את התחרות הזאת שכל המארגנים, המתנדבים והמתחרים הרגישו כמו באירוע משפחתי מרגש אך חשוב.

בערב לפני התחרות נפגשו כולם על החוף: קטועי רגל, משותקים בכיסא גלגלים, חירשים ואפילו עיוורים. קיבלנו הסברים על הפריוריטי ועל לוחות הזמנים.

מקצי הבוקר הראשונים הוקדשו למשותקים ולאלה שנעזרו באחרים כמו העיוורים כדי להבטיח תנאי ים "קלים" כלומר גלים חלקים בלי הרבה זרמים ורוח.

היה מרתק לראות איך השקיעו מחשבה בעריכת שבילים מודולריים על החול משולחן חלוקת הלייקרות לתחרות ועד ממש לקו המים. הוכנו גם עגלות עם 3 גלגלי גומי גדולים מתנפחים שאפשרו לדחוף את המתחרים פנימה אל המים ולהעביר אותם לגלשני הקיאק. היו גם ששכבו עליהם עם רצועות למותניים וידיות אחיזה. צוותים שלמים רצו הלוך ושוב על קו החול וחלקם אף בתוך המים, בהיכון למקרה שאחד מהמתחרים ייפול מהגלשן, זה קרה הרבה.

זה היה מדהים לראות איך המתחרים לא מוותרים ושוחים בתוך הקצף של הגלים אפילו שחצי גוף היה משותק או שיד אחת הייתה מוגבלת, נאבקים לעלות בחזרה על הגלשן ולחתור בחזרה להתחלת הגל. היו רגעים מסמרי שיער שחלקם עברו בין עמודי המזח לצד השני ושם המתינו להם צוות המתנדבים לעזור לעלות בחזרה בזרם הגלים.

לרוב המתחרים היו קסדות להגנה, ווסטים לציפה במים כמו שיש בסקי או לגולשים בגלי הענק.

בתמונה: זו לא טעות אופטית, זהו קטוע רגלים חותר מתחת למזח עם ליש מחובר ליד שלו

היו שם חברה מיפן אחד קטוע קרסול כף רגל ואחיו שמשותק ברגלים. היה גם אוסטרלי קטוע רגל מעל הברך שגולש בישיבה על גלשן בדומה לגולשי ברכים. היה אחד עם יד משותקת שהתדלדלה כמו זרוע של בובת סמרטוטים אבל גלש מדהים ושחט את הגלים לא פחות טוב מגולש "בריא".

חלק מהגולשים בחרו לגלוש על פרוטזות קרבון יקרות ששווין עשרות אלפי דולרים. לעומתם, היו כאלה שבחרו להסיר אותן ולגלוש בלעדיהן.

גם בחירת הציוד הייתה מעניינת לחלקם היו גלשנים קצרים, עגלגלים ועבים שנוצרו בהתאמה אישית לצרכיהם.

כל המתחרים הפגינו נחישות וקרביות. אף אחד לא רצה להפסיד אך ברגע שיצאו מהמים היו הרבה היי פייב, חיבוקים ואחווה גדולה על החוף.

באשר לי ושאר החירשים זו הייתה חוויה מדהימה להרגיש שייך בתוך קהילת הגולשים השומעים ולקבל המון אהבה אחרי שנים של ניתוק והדרה מתחרויות ואירועים בינלאומיים.

המתורגמנית שהצלחתי לארגן לתחרות, עזרה המון בהיכרות בין החברה לצוות התחרות ושאר המתחרים. אפילו התגלה שחלק מהמתחרים יודעים שפת סימנים אמריקאית והתלהבו להתאמן עליה עם החירשים הגולשים.

בגלל ההתראה הקצרה לא באו הרבה מהחירשים אך מי שבא נתן הצגת גלישה נהדרת. האחים דה לאו מהנטינגטון ביץ' שזכו באליפויות עולם בשנים עברו, גם אבא שלהם חירש. קריסטל דה סוטו, גולשת מקסימה שבעבר הייתה מקצוענית והתחרתה בסבב העולמי לפני כעשור אך הפסיקה בגלל חוסר בחסויות. לבקשותינו השופטים ניקדו אותה בפרמטרים של תחרות נשים במקצים המעורבים שלנו ואכן היא הגיעה לגמר למקום ה 3 אחרי האחים דה לאו. היא גם אמא לילד שצפה בה על החוף מגיעה לגמר בזכות.

בתמונות: למעלה קריסטל דה סוטו מקום 3. למטה דאריק דה לאו מקום 2 – חירשים

בגמר האחרון של התחרות סגרתי מעגל אישי ומרגש עם ג'ף מנסון שגלש איתי בזיקטלה, מקסיקו.
עזרתי לו לעבור מהכיסא גלגלים ל"עגלת החול" עם הוייב סקי על ברכיו ודחפתי אותו למים ומשם קשרתי לו את הרצועות. עברנו את שבירת הקצף הראשונה עד שהגיע בכוחות עצמו לשבירה העליונה במטרה לתת פייט ולנצח את הגמר ולזכות באליפות ארה"ב למשותקים מהמותניים ומטה.

בתמונה: ג'ף מנסון בדרך לתואר אלוף ארה"ב

כולם בתחרות היו גיבורים אך יש בחור אחד שטס בשקט בלי רעש וצלצולים וחסויות והביא איתו דגל ישראל ודגל אשדוד – עדי קלנג. הבנאדם ישן על ספות ואצל מארחים שונים ובילה את היומיים של התחרות בחיוכים גדולים והתחברויות מהלב לשאר המתחרים. כולם אהבו אותו והעריכו את הוייב החיובי שלו ועוד יותר כשראו איך הוא גלש יפה ובחר נכון את הגלים. בכל המקצים שלו הוא הוביל עד הגמר שבו הגיע ללא פחות מאשר מקום שני וזכה לקבל גביע, 300 דולר ולהניף את דגל ישראל בגאווה על הפודיום מול כל הצופים והמתחרים. לא יכולנו לבקש נציג יותר מכובד ממנו.

בתמונה: עדי קלנג (במרכז) מניף את דגל ישראל והעיר אשדוד. היישר מאשדוד לפודיום בקליפורניה

בטקס הענקת הפרסים לחירשים הודיתי בשמם באנגלית למארגנים ולקהל הצופים על התמיכה והעידוד כשהמתורגמנית מסמנת בשפת הסימנים לאלה שהגיעו לגמר ולחירשים בקהל.
מבחינתי כגולש חירש זה היה סוג של ניצחון לשבור את מחסום התקשורת, לייצג קהילה בינלאומית של חירשים ולהשיג לנו מקום קבוע לתחרויות הבאות עם צפי ליותר מתחרים בכל שנה.

בדרך כלל בסוף תחרות המתחרים בורחים הביתה והצוות מתקפל מהר אך לא כאן, כולם היו בהיי שהתחרות התנהלה בצורה חלקה, ללא תקלות, עם הרבה אהבה ועידוד מהקהילה.

באותו ערב רבים מהמתחרים ישבו יחד במסעדה/בר ודיברו על חוויות ואירועים מכל העולם ועל התפתחות ענף הגלישה לנכים.

בתמונה: חלק מהמתחרים בצילום קבוצתי. 74 מתחרים הגיעו מכל העולם

כאן בארץ, קבוצת ימטוב מתחילה בהקמה של תשתית לנכים להכיר את הגלישה ולפתח את הנושא כולו, בעיקר בעקבות הפיכת הענף לאולימפי ופאראלימפי. אני גאה להיות חלק מהפרויקט הזה ולתת בחזרה מכל החוויות שצברתי בתחרות המדהימה הזו הן לחירשים והן לנכים בהמשך.

בפעם הבאה כשכואב לכם ממכה קטנה ברגל או סתם קר לכם במים ולא ממש בא לכם לגלוש – תחשבו על כל הנכים האלה שלא מעניין אותם כלום, רק לתפוס עוד גל אחד בכל מצב.