ניסים אטון: התערוכה (סוף סוף…)

מי מאתנו לא מכיר את תחושת הבהייה המתמשכת במסך למראה תמונה בלתי יאומן? איפשהו אני חושבת שלניסים אטון יש מצבורים על גבי מצבורים של הארד דיסקים שמילא בהקפדה במהלך שנותיו כצלם, אחרת איך ניתן להסביר שבכל יום הוא מעלה תמונה או סט של גל שלא נראה כמוהו עוד בארץ, ואיך לעזאזל פספסנו אותו ? ?

אה, אתם לא מכירים את ניסים אטון? חבל, כי הוא נחשב לאחד מצלמי הגלישה המובילים בארץ, עם תיק עבודות מלא עד אפס מקום בתמונות של חלומות מתוקים, הכל תחת חסות אהבת הים והגלים.

הוא מתאפיין בסגנון ייחודי, מצלם כאילו יש כאן באמת גלים וצינורות, וכולנו הרי יודעים כמה נדירים הימים האלו בארץ. והנה, כמטה קסמים ולחיצה מיומנת על המצלמה הוא מצליח לתפוס כאילו ימי-הוואי אמיתיים. כמעט נדיר לפגוש אותו בחוף, כי הוא למעשה סוג של רוח רפאים. אתם רק חושבים שהוא לא רואה אתכם, אבל העין שלו תופסת הכל. תופסת את מה שנותר לנו לחלום עליו ולייחל לו שוב.

כצלמת, לראות כאלו עבודות מדהימות, כאלו שבאמת צובטות לי את הלב, מרגשות אותי עד החסרת פעימה זה בעצם הדבר הכי טוב שיכול לקרות. כשיש מודל כל כך מוצלח לנגד העיניים, משהו גורם לי לרצות להיות טובה יותר, להשתפר ולהתמיד ולהגיע למקום הגבוה והשלו הזה.

אני לעולם לא אשכח את היום הראשון שיצאתי לצלם מחוץ לנתניה. הייתי עוד טירונית, עם מצלמת סוני פויינט & שוט קטנה, מה הבנתי באותו הזמן? הגעתי למרינה בהרצליה, מתישהו בינואר 2009, גל מטורף בצבע שוקולד, סטים משוגעים של מטר וחצי+, ואני, כולי ילדה, יושבת על הסלעים עם רגליים רוקעות בחוזקה וצרחות קטנות שנפלטות לאוויר כי מעולם לא ראיתי גלים כאלו גדולים בתקופה הקצרה שרק התחלתי לצלם. אה, וניסים ישב לידי. ובעצם פה הכל השתנה. פה התחיל שלב הלמידה, השאיפה וההגשמה. הגשמתי את מה שרציתי לעשות יותר מהכל, חסכתי והגעתי לציוד שתמיד חלמתי עליו <אפילו שהיום החלומות השתנו וגדלו> ולמדתי. למדתי מצילומים של ניסים ועוד חברים מוכשרים נוספים, למדתי דרך חברים שגולשים אבל בעיקר למדתי דרך הגלים.

לרוב תתקלו בצילומי גלים, שבירות, סטים, שקיעות, מבעד לסורגים, מבעד לעלי הדקלים, מבעד לכל דבר שלא נחשוב עליו לעולם. ככה היא נפש של אומן, מלאת דרכים נסתרות.

תחת מעטפת הצניעות והענווה שלו חי אדם פשוט, עם חיוך ועיניים טובות, איש משפחה, איש שמעניק לנו הזדמנות לעצור רגע ולחלום.

סוואלים מדהימים נתפסו בחופי הרצליה בזכותו, סוואלים הראויים להיזכר ולהישמר בדפי ההיסטוריה, וכמה טוב שניסים הוא האחד שתפס והנציח אותם.

חלק מיצירות המופת שניסים תיעד בחייו הודפסו ונתלו בגאווה בבר קפה נוף ים שבהרצליה, מילאו את החלל בתחושת התעלות וכבוד, כאילו מכניסים אתך למסע בזמן-החלל המופלא הקופא לכמה רגעים בימים נדירים, ימים של צינורות, שקיעות וגלים הדוהרים אל סופם שבחוף.

כמה צניעות ועומק יש באדם אחד המחביא מן העין הגלויה עולם מלא בנסתר וקסם.

שלכם, סטפני

ניסים אוהב את הים לא רק כצלם פסיבי אלא גם כאחד מאתנו הגולשים (הוא גולש בוגי).
זה הופך את תנועת הגל והגלישה עצמה לשפה שהוא מבין ומתרגם אותה לתמונות.

אבל מה שהפך אותו לאייקון צילום בקהילה שלנו זו היכולת הנדירה ברמה בינלאומית לתפוס

וללכוד פריימים של טובי הגולשים בארצנו בביצועים כאילו היינו מקצוענים בסבב העולמי ולתעד ליין אפ חלומי כאילו הרגע נחתנו באיזה אתר גלישה קסום.

קרוב ל8 שנים ניסים תיעד את הגלישה בישראל ושימר אותה יחד עם הולדתו של הפייסבוק. הדף שלו הפך להיות למעשה אלבום ייצוגי והיסטורי של מיטב הגלים והגולשים לכל הסקרנים שלא האמינו שלא רק שיש גלים בים התיכון אלא גם גלישים מאד.
כל פעם שמישהו שאל אותי וחברי איך אני גולש בארץ, התשובה הייתה פשוטה – לינק לדף של ניסים…

אחד הדברים המרתקים אצלו הוא התכונה של צייד…לשבת בשעות הבוקר המוקדמות בהיחבא ולבחון זוויות שונות של צילום ולתפוס רגעים קסומים של כל עונות השנה גם את ימי החורף האפורים והמדכאים שנראים אצלו כמו צילומי טבע בארץ קסומה.

תכונה ייחודית אצלו שבדרך כלל אומנים מאמצים הילה אליטיסטית כאילו-אני-יודע-משהו-שאתם לא. במציאות ניסים הוא שכונה במובן היפה של המילה נגיש וזמין לכל אחד שרוצה לבקש או לדבר אתו .

בזמן התערוכה לחצתי עליו קצת לברר אם יש לו חלום ובשקט אמר לי אני רוצה להוציא ספר של מיטב הגלים והגולשים שתפסתי במהלך השנים ואולי אצליח פעם לעשות חנות קפה גלריה קטנה שאוכל להדפיס ולמכור את העבודות שלי לאנשים שאוהבים אותן.

כאן אני עוצר ופונה לקהל הרחב-בטוחני שיש איזשהו מישהו איש עסקים או בעל חנות שיכול לתת לניסים עזרה במימון והגשמת החלום היפה הזה והריאלי בהחלט.
בסופו של דבר ספר כזה צריך להיות בדיוטי פרי וחנויות הספרים כדי שאנשים מכל העולם יראו שיש לגלישה הישראלית מה להציע ושיש קסם בחופי ארצנו הקטנה.

לעיריית הרצליה – בכל אירופה ישנה תמיכה באמנים מקומיים ומעניקים להם חלל תצוגה ועבודה קבוע. מן הראוי שתמצא משהו מתאים ליקיר בניה שמתעד כל פינה ופינה בגבול אפולוניה הצפוני ועד קצה חוף הדתיים הדרומי והופך את חופיה לאוצר טבע נדיר.
תודה לך ניסים על לכידת הרגעים היפים בקהילת הגלישה והגלים כחול לבן שלנו.
אשרינו.

שלכם , עידו