מתקפת האסטרוגן על גלי הענק
בתמונה: פייג' אלמס (הוואי) גולשת ב JAWS / צילום WSL
כתבה מאת: עידו דר אל
החודש מתחילה תקופת המתנה של אירוע היסטורי לנשים בלבד –
אליפות מפרץ ואימיאה בגלי ענק בהוואי.
בשנות ה 50 במאה הקודמת מפרץ ואימיאה ביי בהוואי, נכבש לראשונה על ידי קבוצת מצומצמת של גולשים חלוצים שבאו מקליפורניה להעביר את החורף בגלי הענק של אוהאו. מאז, הפך לאייקון ומבחן אומץ בתרבות הגלישה,מקום שבו גולשים צעירים הופכים לגברים.
כשהים עובר את גבול ה 15 פיט, המקום מתעורר לחיים עם גל שטוח ו"חביב".
בסוואלים של 18-20 פיט הגל פוגע במדף הסלע האמיתי ומתחילים הדרופים הפסיכיים של גאנים באורך 10 פיט ואיתם הגולשים צונחים בנפילה חופשית לתהום ומתרסקים מתחת לליפ .
בסקאלה של 25-35 פיט מעט מאוד באמת יכולים להתמודד עם הסטים שסוגרים את המפרץ כולו.
האישה הראשונה שגלשה במפרץ ואימיאה הייתה לינדה בנסון. בגיל 15(!) נכנסה פעם אחת לסוואל של 15-18 פיט בשנת 1959 ומאז לא גלשה יותר שם.
בתמונה: לינדה בנסון, האישה הראשונה בואימיאה / צילום משנות ה 50
לאורך כל השנים לא היו נשים שייקחו את האתגר במפרץ ואימיאה למרות שבשנות ה 70 דווקא היו כמה מקצועניות שגלשו יפה בגלי סנסט הענקיים בהוואי כמו לין בויר, מרגו אוברג וחברותיהן לסבב.
היחידה והראשונה שגלשה בגלים של 20 פיט הייתה דווקא בוגיסטית בשם פיליס דמרון. ההבדל העיקרי שיותר קל לרדת על הבטן באוויר בהשוואה לעמידה על גלשן באורך 3 מטר. אבל, עדיין אין זה גורע מההישג שלה.
בתמונה: פיליס דמרון בואימיאה / צילום: וורן בולסטר.
כשהתחילו עם הטאו-אין בתחילת שנות ה 2000 , נכנסו נשים כמו קיאלה קנלי ומאיה גביירה לתחום הזה שגלשו באומץ בצ'ופו (טהיטי) וריפים בעומק של הוואי וגם בנזארה פורטוגל .
בתמונה: קיאלה שוברת הרף בטהיטי / צילום: טים מקנה
הבעיה הייתה שרבים הרגישו שזה סוג של "לרמות" – להיכנס עם כבל סקי ומנוע היישר לגלים, כלומר שזה לא המבחן האמיתי. מכאן צמחה התנועה לגלישה הארדקור אמתית – לגלוש בכוח הזרוע.
בעשור האחרון יותר ויותר נשים החלו להיכנס לתחום החתירה בכוח הידיים בגלי הענק ולחפש את מקומן בליין אפ. הן התחילו להרוויח את הכבוד וההערכה מהגברים בליין אפ במקומות שונים בעולם ביניהם בצפון קליפורניה, לא פחות מאשר במאבריקס.
שם היו כמה נשים אמיצות כמו שרה גרהרדט החלוצה, ביאנקה ואלנטי ו סאבנה שונסי שהתמודדו על מקומן בליין אפ מול הגברים. נשים כמו גמילה סטאר זגזגו בין ואימיאה הוואי ופוארטו אסקונדידו שבמקסיקו. הנשים האלו אגב, הן גם אימהות לילדים (!).
בתמונה: שרה גרהרדט / צילום: ניקי ברוקס.
בפיהיי מאוואי (הוואי) ישנן כמה מקומיות שלמדו להכיר את הליין אפ כמו פייג' אלמס שגם הצליחה להיכנס ולצאת מצינור מטורף בסוואל ענק שם.
בתמונה: פייג' אלמס (הוואי) גולשת ב JAWS / צילום WSL
עד היום לא הכירו ולא התקיימו תחרויות גלי ענק בלעדיות לנשים, רק מקצי ראווה או תחרות משנית. בשנה שעברה הכניסו לראשונה מקצי נשים למאבריקס לתחרות שבוטלה בסוף. בתחרות פיהיי (מלתעות) היה מקצה חצי גמר לנשים בתוך האירוע הראשי של הגברים .
אמנם תקופת ההמתנה לא אידאלית תחילת אוקטובר עד 21 בנובמבר אבל מספיק שיהיה סוואל אחד משמעותי לצורך קיום התחרות. יש לזכור שהטריפל קראון מתחיל בתקופה זו וישנה גם תחרות האדי אייקאו למוזמנים בלבד.
לכן, החלון עבור המתחרות צר מאוד ומהווה הישג בעצם קיומו.
מה עם הנשים שלנו בישראל?
אני תוהה אם אי פעם תהיה לנו צ'ארג'רית אחרי שיותר מ 20 שנה
מאיה דאובר, אלופת ישראל והמקצוענית הראשונה מישראל קבעה שיא אישי וישראלי כשגלשה בתחרות מקצוענית בחוף סנסט האימתני בסערה של 4-6 מטר פנים של הגל עם גלשן 7.4 והגיעה למקום 5 (!).מה גם שדאובר גלשה בסוואל גדול בגלים מאד כבדים במקאהה לפט עם עדי גלוסקא, אלוף הארץ.
בתמונה: מאיה דאובר בסנסט הוואי בים סוער / צילום: ארכיון
עכשיו נשאלת השאלה, האם תהיה לנו אי פעם מישהי אחרי מאיה שתיקח את האתגר לייצג את ישראל בזירה של גלי הענק?
פיזית אין סיבה שלא. האחיות ליליאור אמנם מתרכזות בגלישה מקצוענית בסבב בארץ ובאירופה אך מבחינת גיל וכושר הן יכולות אם ירצו להתמקד בפוארטו אסקונדידו (מקסיקו) ובגלי הוואי במהלך השנים, להתרגל לגלשנים גדולים ולפתח ניסיון.
יש המון נשים גולשות בארץ בכושר מעולה, בטריאתלון ולא חסרים קורסים לעצירת נשימה מתחת למים (אפניאה). כל מה שצריך הוא הרצון והאהבה לנסות גלי ענק עם ציוד מתאים. מתחילים בחופי הארץ המוגנים בסערות הגדולות כמו המרינה בהרצליה, הקשתות באשדוד והארובות בחדרה.
חשוב לזכור מעל הכל – בטיחות. לא לגלוש לבד ולשים לב להרגשת מוכנות -פיזית ומנטלית. מכאן אפשר להתמודד בהדרגה עם הסוואלים הגדולים במלדיביים ומשם לאירופה ושאר העולם.
כתבות נוספות במגזין העוסקות בגלישת גלים גבוהים:
