מהשובר לאל סלבדור
בתמונה: טדי מנשה מוכיח שאל סלבדור היא יעד מושלם לטיול גלישה וסאפ בכל גיל
כתבה מאת: מאת עידו דר אל / תמונות באדיבות עדי קלנג וטדי מנשה
כשמתקרבים לגיל 50 הגוף שלנו מוריד הילוך, החשיבה מתמקדת באיזו שעה הולכים לישון, מתחילים לחסוך לחתונה של הילדים והגלשנים בנפח של 26 ליטר הופכים למצבות זיכרון לימים שהיינו רזים וחטובים. אבל, זה לא אומר שהחיים נגמרו לנו והפכנו לבטטות כורסה.
תכירו את דור ההייבריד (בן כלאיים) של הגולשים בני ה50. הרבה גולשים יעקמו את האף אבל הסאפ בהרבה מובנים הציל את חיי הים של הגולשים הוותיקים. כשהגוף נהיה כבד ואיטי קשה יותר לזנק ממצב של שכיבה למצב עמידה על הגלשן. בגלי רוח ישראלים של חצי מטר העמידה על הסאפ משחררת אותנו מהפסיביות ומאפשרת לבחור ולתקוף בשלב מוקדם יותר את הגל. במקביל, יש להם גם לונגבורדים וגלשנים שונים בנפחים בעלי משמעות
שבסוואלים של החורף או בים נקי הם יורדים מהסטנד בסלון ונרטבים במי מלח.
בימים שאין גלים המבוגרים יכולים להרביץ שעה רצינית של חתירת סאפ מוקדם בבוקר לפני העבודה ולשלב את הילדים שלהם בסופי שבוע בפעילות ימית וכך שומרים על כושר מינימלי לימי הגלישה. הדור הזה סוגר מעגל של קריירה, הילדים גדולים יחסית ויש היום הכרה בתרבות הפנאי האומרת שזה בסדר לא רק לפנטז אלא גם לצאת מהבית ולטוס עם חברים ליעדים של גלים מושלמים.
החברה האלה לא צריכים להתכלב באיזו חושה וקומבינות לארגן טיול של חצי שנה כמו שהצעירים אחרי הצבא עושים, יש להם מינוי פרימיום לתחזיות של 4 כוכבים בכל אתר בעולם ויכולת פיננסית לצאת לשבוע שבועיים אינטנסיביים ולחזור לשגרה של המשפחה והקריירה עם חיוך ענק.
מעבר לכתבה על דור ההייבריד בגלישה, יש כאן סיפור יפה על ערכים וחברות שבאה ממאבק למטרה טובה וייצוג מכובד לישראל כמבוגרים גולשים בעלי משפחות, עם תשוקה לחיים.
תכירו בבקשה :
טדי מנשה (47) עו"ד בתחום הנדל"ן
עדי קלנג (50) מהנדס
שניהם אשדודים, נשואים (לא זה לזה ) +3 ילדים כל אחד.
הם חלק מדור המייסדים של עמותת גולשי הגלים באשדוד שנולדה בעקבות המאבק למנוע הרחבת השובר האגדי בצידו הדרומי של נמל אשדוד ובכך להרוס את הגל הנדיר שם. בהמשך העמותה הזו צברה הישגים וכוח פוליטי-חברתי למעשים טובים ונתינה לקהילת העיר. חלק מחבריה פרשו מהעמותה והמשיכו לכיוון של עשייה ימית רחבה יותר מעבר לגלישת גלים, דבר שרק מוסיף למגוון הפעילות החברתית של העיר אשדוד.
בתמונה: קלנג וטדי חולקים גל מושלם באל סונזל
זוג החברים האלה נסעו לגלוש בשבועיים אינטנסיביים מאד של גלים גבוהים
עם גלשנים וסאפים בתנאים שהיו מאתגרים הרבה צעירים בשנות ה 20 שלהם. על הדרך הם השתתפו בתחרות מקומית ואדון קלנג הגיע לגמר בקטגורית לונגבורד וגם לגמר סאפ. לעדי קלנג יש רגל קצרה יותר מהשנייה (הוא משתמש בנעל מיוחדת עם הגבהה גם בגלישה.) אז כבוד כפול גם על הייצוג הישראלי המכובד וגם על ההתעלות מעל המגבלה.
בתמונה: קלנג דוחף באחד הפוינטים באל סלבדור, זה בן 50?
הצקתי להם קצת אונליין ואחרי כמה לילות לבנים (שלי) זוג האשדודים ענו על השאלות בין חגיגות הגלישה (שלהם), אז בואו נשמע את הסיפור:
איך החברות ביניכם נוצרה?
עדי: בשנת 2010 הכרתי את טדי בחיפוש אחר עו"ד מנוסה בתחום הנדל"ן לפרויקט שקידמתי. נכנסתי אליו לחדר ואז פתחתי איזה דלת נוספת במשרדו ושם עמד גלשן. בדיוק באותה תקופה התחילו כתבות על כך שרוצים לבנות נמל דייגים בחוף השובר וחיפשתי מישהו שיוביל את המאבק. טדי הגיע בדיוק בזמן ובמקום ומאז הכל היסטוריה. (הוקמה עמותת גולשי הגלים באשדוד שניצחה במאבק והובילה להכרה ותמיכה רשמית מהעירייה)
איך אל סלבדור?
טדי: האזור מאוד יפה. נופים מדהימים. יש כמה פוינטים מובחרים וכל הזמן נכנסים סוואלים של 2-4 מטר בעונה הנכונה. עיקר התיירות קשורה לתיירות גלישה, הרוב מגיעים מברזיל. פגשנו גם גולש אמריקאי וגולש אוסטרי. כולם מאוד נחמדים ומסבירי פנים. במקום יש ציוד להשכרה או לרכישה בעיקר שורטבורדים ולונגבורדים.
אמנם אל סלבדור מזמן סיימה מלחמת אזרחים, האם בטוח שם?
יש פה עוני, האנשים נחמדים מאד אך כמו בכל מקום כזה תמיד טוב לשמור על פרופיל נמוך. התשלום במקומות שונים בעיקר במזומן. בבתי מלון יש אפשרות לאשראי. למעשה הכי חשוב לבחור מלון מתאים עם צוות נכון שידע לקחת לחופים בזמן הנכון ולהסביר כיצד להיכנס מאיפה ומתי. יש גם המון מה לראות מחוץ לגלישה. מקדשים של המאיה, מפלים הרי געש ועוד.
איך הוייב (האווירה) שם?
יש לא מעט בארים והמון גסטהאוסים. האווירה במים טובה ונעימה למרות שלפעמים יכול להיות מאוד צפוף. יש לא מעט מדריכי גלישה שמוכנים לקחת את הגולשים לפיקים השונים ואף לצלם. צלמים יש כאן בשפע, מצלמים מהמים ומהחוף ואפילו בווידאו. כולם יגיעו אליך למלון למכור את התמונות.
איך זה לעשות סאפ בפוינטים?
טדי: אין כמעט סאפ להשכרה ולמזלנו בעל המלון שלנו גולש סאפ והיה לו ציוד גם בשבילנו. הציוד מעולה וברמה גבוהה מאוד. ברוב הזמן אני הייתי היחידי עם סאפ חוץ ממרווין – הבעלים של המלון.
האם גולשי הגלים עשו בעיות?
לא הייתה לי שום בעיה פשוט אסור להיות חזיר גלים ולא לשבת לכולם על הראש. לדעת מה המקום שלך ובשום פנים ואופן לא לסכן אף אחד.
האם קשה לעשות שם סאפ?
בחלק מהחופים הכניסה מאתגרת עם סאפ. הכל נוגע לתזמון שלך.
רק בפוינט אל סונזל יש צ'אנל רחב ושם הגל גבוה ויפה – מושלם לסאפ. ביתר החופים הכניסה למים היא מול הפיק כאשר כל הקרקעית סלעים שזזים יחד עם השבירה על החוף.
בתמונה: טדי שוחט כמו ילד, יש חיים אחרי גיל 45
ספרו לנו על התחרות
טדי: עדי התותח הגיע למקום השלישי בלונג בורד. ים של 5-8 פיט ענק וקשה מאוד. הוא הגיע לגמר, מקום רביעי בסאפ וגם שם נלחם כמו אריה בים בלתי אפשרי. האמת היא שיומיים לפני התחרות, החבר'ה ראו אותי גולש עם הסאפ והזמינו אותי להתחרות. אני בכלל לא רציתי להתחרות אבל ידעתי שעדי יותר מישמח. אז … נרשמנו. בכדי להירשם לקחנו אוטובוס מקומי ועדי קרן מאושר והתרגשות (זה השלב שידעתי שאני חייב להירשם גם אם אני לא מתכוון להתחרות, לא נורא 25 דולר).
היה מצחיק ומדהים. יש לנו גם תמונות משם. היו לנו יומיים של התרפקות על הציפייה – מה ואיך יהיה … כמו ילדים קטנים…
בתמונה: אתר התחרות
התחרות התנהלה על פני יומיים. ביום הראשון הים היה עוד סביר. מים מושלם בבקרים הפך לסוער ומבולגן בצהריים. ביום השני שובצנו עדי למקצה לונג על הבוקר. בנוסף, אני עדי ומרווין פלורנס החבר שלנו (והבעלים של המלון) שובצנו במקצי סאפ לצהריים. עדי נסע בשש וחצי בבוקר למתחם ואני הגעתי עם הרכב והסאפים בדיוק כשעדי נכנס למקצה רבע גמר.
כאשר הגיע הזמן להיכנס למקצה הסאפ ראיתי שאין טעם ממשי להתחרות בסאפ. רוח גשם וסחף חזק הפכו את הכניסה לסיוט. ואכן במקצה שלי לא הצליחו המתחרים לתפוס אפילו גל אחד. במקצה השני נכנסו עדי ומרווין פלורנס. ואז בקשו מהמתמודדים שהיו במים להישאר והפכו את המקצה לגמר. עדי שלא מבין ספרדית לא הבין בכלל שהמקצה שלו התחיל ולא ניסה לתפוס גלים. עשר דקות לאחר מכן לתוך המקצה גמר הגיעה בחורה גולשת סאפ מדהימה, שעדי סימס לה שהמקצה מתחיל והיא בכלל לא ידעה מכך, וכמו לביאה אמיתית עברה הגלים בשניות שנכנסה באמצע המקצה. בים ענקי ולקחה את המקום השני.
אגב, מסתבר שרק לאחר שהיא נכנסה היא אמרה לעדי שהמקצה התחיל ואז הוא התחיל לתפוס גלים אבל ליתר המתחרים כבר היה יתרון עליו. אין ספק שעדי הפגין יכולת מדהימה בעצם ההתמודדות עם ים מאוד גבוה, גלים חזקים מאוד, רוח גשם וסחף ואף הצליח להגיע להישג מרשים.
רגע מרגש היה כשעדי קנה לוח קאנבס מאחת האומניות וצייר עליו את דגל ישראל כדי להחזיק על הפודיום.
עדי: היה לי גם קטע עם הלונג בורד. לא הגענו עם גלשנים והייתי צריך גלשן לתחרות. אותי שיבצו למקצה הראשון של 8בבוקר. כל חנויות הגלישה נפתחות רק ב8, אז מה עושים? דופקים בדלת החנות ומקווים שיש מישהו בפנים.
בחנות הראשונה לא היה אף אחד, בחנות הסמוכה היה הבעלים ששמע את הדפיקות, פתח לי והצלחתי לקחת איזה לונגבורד שעבר כבר שבירה אחת עם חרב ראשית מתנדנדת (!) הוספתי שתי חרבות צד שלא היו באותו הגודל, העיקר שיחזיק בגלים הגבוהים שהיו.
בתמונה: עדי קלנג בדרך לפודיום בקטגורית הלונגבורד
קיבלת משהו בפודיום?
עדי: 20 דולר פרס למקום שלישי ומדליה. חוויה לכל החיים.
בתמונה: עדי קלנג עם המדליה ודגל ישראל שהכין בעצמו
ולסיכום
שני החברים האלה יחזרו רק בעוד כמה ימים הביתה אבל מה שצברו בטיול הזה יהפוך לסיפורים לנכדים לכל החיים. בינתיים הם ממשיכים לגלוש ולייצג את כל מה שיפה בגלישה הישראלית של דור ההייבריד ולתת זריקת עידוד לאלה מאתנו שחושבים שאפשר כבר לאפסן את הגלשנים.
אז חבר'ה, קחו את הגלשנים שלכם, תעלו להם את הנפח, תאריכו אותם ונסו בימים של פלטה או בימים נמוכים סאפ. זכרו לתת כבוד לגולשי הגלים ולהתרחק מהם במידה והיו במים לפניכם. בנוסף, להימנע מראש מלהיכנס לשבירות ספציפיות לגולשי הגלים – אף אחד מאתנו לא רוצה סאפ בראש, לא בארץ ולא בחוצלארץ. יש מקום לכולם, טדי ועדי הוכיחו שניתן לשלב בין שני העולמות האלה בהצלחה רבה – אז היידה למים!
