לגלוש על עמודים
בתמונה: נטע גולשת בהילטון / צילום: אורי ריכטר
כתבה מאת: עידו דר אל
סיפורה של נטע לי לוי אלופת אירופה בפולדאנס וגולשת גלים
האישה הזאת פורצת דרך בתחומה ומהווה היום גם חלק מרתק בקהילת הנשים הגולשות בישראל. אני זוכר שראיתי לראשונה בטלוויזיה את הסרט הדוקומנטרי על נטע והתרשמתי מאד מהנחישות שלה כנגד הדעות הקדומות שריקוד על עמודים שמור לחשפניות בלבד במועדונים מפוקפקים .
בסרט נטע נלחמת לבדה לקדם את התפיסה האתלטית – ספורטיבית אומנותית למיינסטרים
ועל הדרך זוכה באליפות אירופה וממשיכה משם לאחר מאבקים ועבודה קשה להחדיר בהצלחה את החזון שלה ברחבי ישראל עד היום.מ אוחר יותר גיליתי דרך קהילת הפייסבוק שהיא גם גולשת גלים כמה שנים והחיבור של שני העולמות – גלישה וריקוד תמיד עניין אותי.
לכן החלטתי לראיין את נטע ולהביא את סיפורה של האישה האמיצה הזאת, לנו הגולשים.
היי נטע, ספרי לנו על הסרט ובאיזו שנה זה צולם?
התחלנו לצלם בתחילת 2011 והסרט יצא לפסטיבל דוקאביב ב 2013 . זאת הייתה הפקה של יס דוקו והאמת שלא תיארתי לעצמי שזה מה שיהיה. הכירו לי את ישרי הצלם והמפיק וזרקתי לו הכי בצחוק שצריך לעשות סרט על פול דאנס. לא חשבתי שאני אהיה הדמות המרכזית אבל בערוץ רצו דמות שתוביל את הסיפור ושיהיה ניתן לעקוב אחרי נרטיב מסוים וכך זה התגלגל.
כמה פעמים בסרט ניתן להבחין שאני מגלה התנגדות כי באמת לא ציפיתי להיחשף כל כך ולהיות תחת זכוכית מגדלת וגם לא ידעתי שאלך לתחרות.
בערוץ הציעו את זה תוך כדי ואף מימנו לי את הנסיעה להולנד לאליפות אירופה כי אמרו שכך בטח נייצר דרמה כי אפסיד ויהיו דמעות וזה טוב לסרט. כשניצחתי הם היו המומים
בהמשך ספגנו עוד הפתעה כאשר הסרט זכה בפרס הסרט הטוב בפסטיבל דוקאביב – ישרי אמר לי שאין טעם שאגיע לטקס כי בטח יבחרו סרט על שואה או על הסכסוך במזרח התיכון..אז לא הלכתי.
באותו ערב קיבלתי ממנו טלפון עם צרחות והיינו בעננים ובהמשך הופתענו שהסרט זכה גם בפסטיבל סרטי דוקו בניו זילנד – בקטגוריית ספורט . זה היה הישג משמעותי עבורי ועבור כל קהילת הפול דאנס העולמית.
הסרט גם היה ניצחון בעיני כי הייתה איזו קרן שביטלה תקציב עבורו כי טענו שהוא מבזה נשים וכמובן אח"כ אכלו את הכובע. נשים במיוחד אהבו אותו. זה יותר מניצחון של תחום הפול דאנס – זה היה הניצחון לשנות דעות קדומות ותפיסה שגויה על הענף.
למה נמשכת לזה בכלל?
אני רקדנית וספורטאית מגיל צעיר. תמיד חיפשתי אתגרים פיזיים והיה לי חלום שיהיה לי סטודיו לריקוד. כמובן שלא תיארתי לעצמי שזה יהיה פול דאנס. הייתי בחוגים שונים של מחול ובלט וגם בנערות הייתי בנבחרת אתלטיקה. אני נושמת ספורט ואתגר כי גם בתור ילדה היו לי אנרגיות ו"קוצים בטוסיק" . תמיד שיעמם לי אבל גם ידעתי להעסיק את עצמי ופיתחתי עצמאות מגיל מאד קטן.
עזבתי את הארץ בגיל צעיר ויצאתי לטייל בעולם לבד. ראיתי את זה, ידעתי שיש דבר כזה במועדונים. מיד זיהיתי שזה דבר שיכול להיות ספורט מדהים בכל מקרה אפילו שזה לא היה מה שזה היום. הרגשתי שאפשר לקחת את זה הלאה וכמובן שהייתי מודעת לאיום, לאתגר החברתי, למחלוקת סביב הנושא ולהשלכות שיהיו.
עדיין, זה ישב לי בתת מודע והתאהבתי בזה כי זה היה כל כך נשי ועוצמתי. הסתכלתי על זה כאישה ולא כגבר לכן ידעתי לזקק את זה. רציתי לנקות את זה אבל בלי להרוג את הרגש והחושניות הנשית.
גם נחשפתי למופעי קרקס ואקרובטיקה ברמה מאד גבוה אבל שהיה בהם אלמנט של שואו וסקס אפיל, זה היה מדהים. מעבר לכך, זה כבר האופי שלי כנראה . זה התאים לי, או למי שהייתי יותר נכון, לאינדיבידואל, לצורך באתגר, לפיזיות שלי, לרצון לגלות משהו חדש, לעמוד בקאטינג אדג' של משהו, גם קצת להתחצף, לעשות את מה שנחשב לאסור, למרוד. זה היה בינגו ! הייתי מוכנה לשלם את המחיר הדרוש. התאבדתי על זה.
מבחינתי כיום זה הספורט הנשי האולטימטיבי. זה השתלם לי כי בזכות זה אני יכולה לגלוש כמה שאני רוצה ומתי שאני רוצה ולנסוע לטיולי גלישה ארוכים, אני לא תלויה בחסדי הבוס,
זה הפרס הכי טוב שיכולתי לקבל.
מה מאפיין פולדאנס מבחינה פיזית ואומנותית?
יש בפול דאנס את כל מרכיבי הכושר: סיבולת לב ריאה, סיבולת שריר, מהירות, זריזות,
כוח מתפרץ, גמישות, שיווי משקל, כוח דינאמי וסטטי – זה משלב הכל כמו כל ענף ספורט רציני וזה מאתגר ביותר לשלוט בהכל.
יש כמובן הרבה טכניקה והיא די סיזיפית וכמובן יש את הפן האומנותי, האסתטיקה של הגוף והתנועה, הזרימה, המוסיקליות והשואו – לגרום לצופים לחשוב לרגע שזה קל ושאין לגוף משקל.
יש גם כמה סוגים של פולדאנס, כאן חשוב לי להדגיש שלומר ריקוד על עמוד זה דבר אחד אבל ישנו מגוון…
- סגנון אומנותי – משלב סוגי מחול שונים
- סגנון ספורטיבי – מאד נוקשה. בעתיד אולי יהיה אולימפי
- יש גם את הסגנון האקזוטי – הסקסי
כמובן שאפשר לשלב כמה עולמות באימון
אני באמת אוהבת לתרגל הכל וגם בשיעורים אני לא מגבילה למשהו ספציפי.
אני הכי אוהבת פריסטייל שזה מה שיוצא לי באותו רגע וזה משקף את מה שאני מרגישה. בלי לחשוב ולחשב. זה אינסטינקטיבי, חיבור עם הגוף וליהנות מהרגע, בלי ביקורת, בלי רעשים ברקע . בשבילי זה כמו מדיטציה.
מהם החלקים המאתגרים והקשים לביצוע , האם הפולדאנס דורש הכנה לכושר גופני או שיותר מבוסס על טכניקה?
תמיד מאתגר ללמוד תרגילים חדשים כי כל יום קורה משהו וזה מתקדם בקצב מהיר. זה המון טכניקה וכושר. חייבים רמת גמישות מסוימת וגם סיבולת אבל לא נולדים עם זה. פשוט מתחילים להתאמן וזה נבנה.
גם כשהייתי מתאמנת לתחרות, אחרי 2 דקות הייתי מרגישה מעולפת ולאחר חודש מצליחה 5 דקות וכך הלאה. מה שגם עזר לי אישית זה שתרגלתי יוגה הרבה שנים, התנסיתי בטכניקות שונות של מחול כמו גאגא, aerial dance, קונטקט וכיו"ב.
יש גם את הפן הפסיכולוגי והמוכנות המנטאלית שהם חלק בלתי נפרד מהאימון.
לפעמים הגוף יכול והשכל לא נותן. לפעמים בראש מבינים והגוף לא מסוגל לבצע, זה מורכב.
את עדיין מתחרה או שואפת לאליפות בתחום?
הדור שלי המציא את הפול דאנס מחדש. כל אחת הביאה מהעולם שלה. אבל עם הזמן זה נהיה יותר ויותר קשה להדביק את הקצב. רובנו נושקות ל 40 ואנחנו עדיין מצליחות אבל זה לא פשוט. בכל מקרה, אני כבר לא מתחרה בתחרויות בינלאומיות. ויתרתי על קריירה כזו גם בגלל האתגר של ניהול מספר מועדוני סטודיו וההדרכה היומיומית.
אני מתחרה לעיתים כאן בארץ אבל יותר בשביל הפאן והעשייה. אני אוהבת את זה כיום יותר כאומנות. המקצוע שלי הוא הדרכה ואימון וכיום אני מאמנת רקדניות לתחרויות.
בנוסף, אני מעדיפה לשמור כוחות לגלישה ולא להתאמן שעות בסטודיו. די מיציתי את זה.
בסופו של דבר, הכי מאתגר מבחינתי זה לבצע רוטינה שלמה של כמה דקות וכמובן האתגר האולטימטיבי עבורי הוא להיות מסוגלת לעשות אימפרוביזציה ברמה שתראה כאילו הכנתי מראש. זה הקיק שלי והאמת שרוב המופעים והסרטונים שאני מעלה מאולתרים. את התרגילים ובעיקר את המעברים אני מבצעת המון בנפרד. מעברים חלקים זה חשוב!
האם גלשת אז? אם לא, מתי התחלת?
לצערי לא גלשתי אז. התחלתי לגלוש בדיוק לפני 4 שנים, בסוף הקיץ של 2013
למה התחלת לגלוש, למדת לבד?
זאת הייתה תקופה שהתחלתי להרגיש שרופה. הרבה זמן שהגוף עשה יותר מידי מאותו דבר, הייתה עייפות , שעמום, רצון לחדש לעצמי. חיפשתי גיוון ולהתאוורר. לצאת מהסטודיו ולשנות אווירה. למצוא תחביב שהוא רק שלי כי את הפול דאנס הפכתי למקצוע. רציתי גם להתבודד וגם לראות אנשים אחרים.
שקלתי להתחיל לשחות, רציתי מים ומרחבים כי תמיד אהבתי את הים בטירוף וגם גלישה אגב. כל חברי הילדות שלי גולשים, פשוט חשבתי שפספסתי את הרכבת ואני קצת "גמורה" (אז זה יהיה הארד קור (, אני עם 3 פריצות דיסק בצוואר.
באותה תקופה היה לי בן זוג שהתחיל לגלוש, הוא דיבר על זה ללא הרף ואמר לי חד משמעית שאני חייבת לגלוש ! בסוף השתכנעתי ובהמלצתו לקחתי כמה שיעורים. בשנה הראשונה שכרתי סופט וגלשתי בהילטון. בהמשך נפרדנו כך שגלשתי לבד. אבל זה לא היווה מכשול כי הייתי רגילה להתאמן לבד. זה היה הדבר הכי טוב שנותר בי מהקשר הזה ואני רוכשת לו תודה עצומה על כך. זה מילא אותי במצברים, בהשראה ונתן לי כלים להתמודדות עם הרבה לחצים פיזיים ונפשיים.
האם יש דברים בפולדאנס שעזרו לך בגלישה ואם כן איך ומה?
מה שהכי עזר לי הוא האמונה במסוגלות שלי. הידיעה שאין גבול לגוף ושהכל בר ביצוע – רק נותר להתאמן ולצבור ניסיון. הרי כבר הוכחתי את זה לעצמי בפול דאנס. חשבתי שאין סיבה שבגלישה לא יהיו תוצאות. ברמה הפיזית הייתי בכושר טוב כשפלג הגוף העליון – גב וכתפיים חזקים וגמישים. בסופו של יום הרוב זה חתירה.
כמו בפול דאנס אני מרגישה שאני בנויה לזה. זה באמת לא מצריך ממני הרבה מעבר למאמץ טכני. אני מאד מתמסרת ומשקיעה. זהו התמכרתי לזה. אני קצת מתבאסת מהשמש והמלח על השיער ועור הפנים. זה מחיר לא פשוט לאישה.
האם הגלישה תרמה לפולדאנס?
הגלישה תרמה לי מאד. הייתי חייבת לשפר את היכולות האירוביות שלי . אני לא יכולה לרוץ בגלל פציעות ישנות ובכלל לא השקעתי בזה. החתירה שיפרה לי את הסיבולת – לב ריאה.
חזרתי פעם מטיול גלישה של חודש, יום למחרת הייתה לי הופעה – למרות שחודש לא התאמנתי על העמוד הרגשתי שאני עפה, הבנות שהיו איתי בהופעה הופתעו שאני מסוגלת להחזיק רוטינה.
בנוסף, זה הביא רוח חדשה של השראה, פילוסופיה, תנועה ותרגול. אני מגיעה לסטודיו אחרי סשן ואני בעננים , המתאמנות שלי סופגות את האנרגיה הזו.
פתאום יש לי שוב מה לתת להן.
יש הבדלים משמעותיים בין שני התחומים? האם הם משלימים או נוגדים מבחינת צורת מאמץ השרירים והתנועה?
יש הבדל ! אני כמעט מתפתה לומר שגלישה זה יותר קל מפול דאנס. כמובן שזה לא חד משמעי ואני מזמינה כל גולש שחולק עלי לנסות אימון פול דאנס של חצי שעה.
מבחינתי גלישה בתנאים סבירים זה קל כי אין את האלמנט של כוח המשיכה – בפול דאנס זה כל הזמן שם. מושך אותך למטה. זה ממש מאבק. על הגלשן זאת תחושה של ריחוף.
מצד שני , בים אני לא קובעת– הטבע מחליט.
צריך המון ניסיון, לקרוא את התנאים ולהגיב בזריזות ודיוק חסר פשרות. הגל כאן בארץ כל הזמן שונה, אני כמעט לא מצליחה ליישם תובנות מגל לגל . רק לטווח ארוך יותר.
בסטודיו הרצפה והעמוד לא זזים. התנאים זהים וזה מקל על למידה וביצוע חוזר של תנועות. בהתחלה זה שיגע אותי שרציתי לגלוש והיה לי זמן פנוי ואז אין גלים! הרגשתי שאני מטפסת על הקירות. אני רגילה שתמיד אני יכולה להתאמן ולא תלויה בשום גורם חיצוני, בנוסף יש דמיון רב מבחינת רמות דיוק- אם זה לא מצליח אז יש נפילות והחלקות וכמובן מה שמאד חשוב וזהה בשני הענפים האלה – זו הזרימה ! ! flow flow flow הכל חייב להתחבר.
כשאת גולשת, האם התנועה שלך מושפעת במודע מהריקוד או שאת גולשת אינסטינקטיבי?
אני מסתכלת על תנועות הגלישה כמו על ריקוד. אני מבינה את התנועה וזה ממש עוזר לי.
למדתי את הפול דאנס לבד וחלק חקרתי והמצאתי בעצמי כך שאני מיומנת בלהסתכל על בחורה מבצעת משהו ביו טיוב למשל ואני אדע לעשות את זה. פה כמובן שאין גלים כל יום אבל אני צופה הרבה בקליפים ובתחרויות גלישה ומריצה את זה בראש שוב ושוב.
כשאני יורדת לגלוש לפעמים זה בקטע אינסטינקטיבי ולפעמים אני ממש רוצה לתרגל משהו ספציפי. גם בסטודיו לפעמים אני סתם רוקדת ולפעמים אני רק מתרגלת משהו מסוים כמה שיותר פעמים. אני בטוחה שיש יתרונות של תנועה ואני מסתכלת המון גם על גולשים מסביבי, מנסה להבין מה כדאי לחקות ומה לא נראה טוב.
זה קטע כשלמשל לא מבינים במשהו אז כולם נראים טובים – כל מי שתפס גל ורץ עליו קצת נראה לי גולש טוב. כמו שלהרבה מספיק לראות מישהי מתהפכת על עמוד וזה וואו. אבל לא. יש ויש. אין סוף לשלמות ולכמה זה יכול להיות טוב. כך או כך, אני מדברת נטו על הביצוע ולא על ההרגשה הטובה .
צילום: מלכה ניהום
בפולדאנס את נראית מאד מחושבת ומדויקת האם ככה גם בגלישה?
אני לא כזו מדויקת אבל אני יודעת להסתיר את זה. בעיניי אני רחוקה מלהביא מה שאני רוצה מבחינת הביצוע. מה שכן יש בי הרבה רגש ויצירתיות וזה כנראה מה שמחפה על ביצועים שלוקים בחסר. הייתי מאד רוצה ואני מאחלת לעצמי לגלוש כמו שאני רוקדת. זה יהיה מבחינתי אושר צרוף. המסוגלות של הגוף להביע את מה שאת מרגישה ורוצה לבצע.
לא תמיד צריך להיות באיזה מוד של מכונה. לעיתים כיף פשוט לרקוד ולגלוש בלי לחלק לעצמך ציונים. בגדול אני יותר ברגש למרות שאני די תחרותית.
היכן את גולשת בארץ?
לרוב אני גולשת בחוף המערבי כי זה כמה דקות מהבית שלי. אני יודעת שהרבה אוהבים להשמיץ את החוף הזה, אז לא ברור לי למה הוא עדיין כזה עמוס . בחיים לא אשכח את הפעם הראשונה שבאתי מהילטון למערבי עם הסופט שלי ופשוט לא הצלחתי להיכנס פנימה לגלים. זאת הייתה סטירת לחי מצלצלת, אכזבה ותסכול שהייתי בהלם. ישבתי על המדרגות עם דמעות בעיניים וגיסי צחק עלי. זה פשוט כיף להיזכר כי אז מבינים כמה האימון והזמן עושים את שלהם וכולם יכולים.
היכן גלשת בחו"ל?
בסרי לנקה, קוסטה ריקה וניקרגואה. כיום רוב החסכונות שלי הם עבור טיולי גלישה. תמיד אהבתי טיולים למקומות אקזוטיים ועכשיו עם הגלישה זה מתעורר מחדש וזה מושלם.
ובאמת הגלישה בחול כל כך כיפית ומשפרת.
איך הגולשים קיבלו אותך?
החוויה האישית שלי הייתה קצת אחרת. הגעתי מתחום נשי שאני שולטת בו לתוך ג'ונגל גברי שאין לי בו מושג וכמובן שהרגשתי כמו ברווזה במטווח. ספגתי צעקות כמו עופי מכאן, מה את עושה, וזה לא בשבילך ועוד . כמובן שלעיתים גם הגיע לי כי עשיתי שטויות. בלעתי את הרוק וכבשתי את הבושה, אבל זה נתן לי מוטיבציה עצומה. רוב הגולשים קיבלו אותי יפה כי קודם כל אני בחורה ואני די חברמנית. זה עדיין לא אומר שלא הייתי צריכה להפעיל לחצים, להשתמש במרפקים ולשלוח מבטים קשוחים על מנת לשבת בפיק ולתפוס גלים.
אני חייבת לציין שהתמלאתי בהערצה כלפי גולשים מסוימים . העוצמה, חוסר הפחד, הסטייל והאדיבות שלהם בהחלט הרשימו אותי ולימדו אותי המון על הצד השני ועל עצמי.
האם הם ידעו על הפולדאנס?
מי שלא הכיר אותי לא ידע אבל כמובן שיש פייסבוק ואח"כ מי שכבר הכיר אז כן, המבט קצת השתנה, היו קצת חיוכים בקטע טוב, סה"כ מפרגנים.
האם גם בנים מתנסים בזה, לא רק גייז?
כן, רקדנים ואקרובטים מקצועיים. הם עדיין במיעוט וזה בסדר גמור מבחינתי.
היום יש לך סטודיו שבנית במו ידיך–האם הוא קרוב לים?
הגג של הסטודיו שלי בת"א ממש מול הפיק של המערבי . אני חייבת קרבה לים. גם מהבית שלי ביפו אני רואה את הים.
צילום: עידו אייזיק
החניכות שלך גם גולשות או שישנה הפרדה בין שני התחומים?
כשהתחלתי לגלוש התמכרתי מייד וההשפעה הייתה ניכרת אז חלקן נחשפו לזה דרכי ובהמלצתי וזה ממש כיף . יש לפחות 10 מתאמנות שגולשות כדרך קבע ובכל קיץ אני עושה סדנאות היכרות ויש תמיד היענות. הקיץ הזה עשיתי שיתוף פעולה עם מאיה דאובר התותחית והיא הביאה חניכות שלה לסדנת פול דאנס אצלי, כיף לשתף פעולה.
יש לך חברות גולשות? האם הן ניסו את הפול דאנס , היה להן קשה , האם הפתיע אותן?
היום, יותר מבעברֿ, אנשים עוסקים בפעילויות שונות. כל הקטע של יוגהֿ, אקרובטיקה והתעמלות תופס יותר מקום בקרב הקהל הרחב וזה לא משהו ששמור רק למקצוענים אז כן, יש כאלה שניסו ובאמת התרשמו שזה אדיר ומאתגר. יש גם הרבה גולשים שמבקשים ממני טיפים לגמישות או בכלל לאימון בימים שאין גלים.
אני חושבת שזה לא מדויק שאי אפשר להגיע לרמה טובה בארץ. פשוט חייבים לשלב את הגלישה עם אימונים אינטנסיביים נוספים ובטח לא לחכות לסשן הבא שיכול לקרות רק אחרי שבועיים. אז קורה שמתעייפים אחרי שעתיים , אולי נפצעים וקשה להגיע לתוצאות רצויות.
כל ספורטאי עושה כמה דברים במקביל. למרות שבכל מקרה אני תמיד אומרת גם למי שפונה אליי בשאלה מה צריך לעשות בשביל לרקוד על עמוד – התשובה היא לרקוד על עמוד ובשביל לגלוש צריך לתפוס גלים, זה קודם כל.
אומנות הפולדאנס מתפתחת לא רק בארץ אלא גם בעולם– האם יש לאומנות הזו כלים לעזור בגלישה לדעתך?
אני חושבת שדווקא הפול דאנס מאד הולך בדרך דומה לגלישה. פעם גולשים היו נחשבים לאנדרדוגים, פושטקים חסרי גבולות, בטח לא קיבלו יחס ראוי של ספורטאים והנה אחרי המון שנים מכירים בזה כספורט אולימפי . הפול דאנס עובר תהליך דומה . מלראות בו משהו ששייך רק לתרבות רחוב , לחשוב שרקדניות עמוד הן חשפניות, לא להכיר בזה כספורט למרות שיש תחרויות ויש קהילה והכל.
אני מאמינה שביום מן הימים זה גם יגיע לאולימפיאדה. כן זה יראה שונה . גם גלישת הגלים תראה שונה ממה שהכירו בעבר ועדיין יש מקום להכל, לגולשי נשמה ולרקדניות שבא להן לשים נעלי עקב. זה ממש אותו דבר בעיני.
עד היום יש שיח אם זה יותר ספורט או אומנות. או איך אפשר בכלל לנקד את זה. או האם משהו אסור או מותר או מפריע. כמו כן, האם התחרויות והספונסרים מזיקים לתחום או מקדמים אותו? זה ממש דיון זהה.
אילו אלמנטים את משלבת?
בלט, היפ הופ, מחול מודרני, קונטקט, אימפוביזציה, התעמלות קרקע, מחול אווירי ועמוד סיני – לקוחים מטכניקה של קרקס, יוגה , גאגא אפשר ממש הכל . גם סטריפ דאנס.
עברה עליך שנה קשה מאד עם המחלה ופטירתה של אמא שלך. איך התמודדת עם המחלה בזמן האימונים והאם גלשת?
הגלישה עזרה לי מאד. בכלל היו עוד שנתיים קשות לפני הפטירה שלה וכל סשן היה סיוטי במובן של אולי אני אצא ואקבל את ההודעה הנוראית. לעיתים חשתי אשמה על כך שהיא סובלת ואני נהנית. שהיא נאנקת מכאב ואני בוהה באפליקציית התחזית.
הבנתי שזה נותן לי כוחות ויכולת להיות לצידה לילות וימים והיא תמיד תמכה בי ועודדה אותי והתגאתה בי. גם כשרקדתי וגם כשהתחלתי לגלוש היא נורא התלהבה. תמיד פירגנה לי ומעולם לא ניסתה לעצור בעדי.
אמא שלי ואבא שלי הם חלק בלתי נפרד ממי שאני והם היו שם לאורך כל הדרך ומעולם לא הטילו ספק בבחירות שלי. יש לי מזל שנולדתי להורים ובכלל למשפחה שהיא מאד אופן מיינד ולא שופטת. אף פעם לא ציפו ממני ללכת בתלם וזה לא סותר שכמובן רצו בטובתי.
מילים אחרונות לפני שאת הולכת לים?
כיום אני מרגישה שהמשימה הושלמה כך שאין צורך במלחמות. נפתחו עוד בתי סטודיו בכל הארץ, יש תחרויות, יש גם גברים ונוער שמתאמנים . זה מופיע בפריים טיים, אף אחד לא מרים גבה ושואל אם אני חשפנית או מה עושים עם זה.
הכל התגשם לטובה – פעם אם היית אומר לי שבפברואר אצא ב 5 בבוקר מהמיטה ואכנס לים בסערה הייתי אומרת שאין סיכוי. תמיד קר לי ואני בקושי יוצאת מהבית בחורף.
אבל גם אם היית אומר לי שיהיה לי סטודיו לפול דאנס הייתי חושבת שהמשיח יגיע לפני שזה יקרה.
אני מתה על זה שקורה הבלתי יאמן.
