זאב הים מאשדוד

בתמונה: מניפה לפרונטסייד מבית היוצר של זאב, צילום: חזי מנע

גלים, גלישת גלים, לונגבורד

ישנו בחור גולש שהלב, הבית והחוף הביתי שלו מצויים באשדוד. שמו זאב דויד, לכאורה עוד גולש מיני רבים ,אבל מה שמייחד אותו באמת זה המעבר שהוא עושה בקלילות משורטבורד ללונגבורד לעיתים באותו סשן וכל זאת עם הרבה כוח ומניפות מים בעת הביצועים.

אדם כזה עורר את סקרנות המערכת והחלטנו לדובב אותו קצת. אז הנה מה שעלה בידינו לאחר כמה עינויים וטלטולים השב"כ סטייל…

הרבה לונגבורדרים גולשים ברגוע או באווירת סטייל כזאת…לא במקרה של זאב – הוא תוקף סוואלים חזקים עם הלונגבורד שזה דורש מאמץ בכניסה למים ובגלישה עצמה וכמובן מחיר על שבירה לעיתים תכופות לחצאים של הלונגבורדים שהיו במהלך חייו.
זאב הוא הראשון שזכה בתחרות ה טריפל דאימונד שהתקיימה בגלים גבוהים בחוף הילטון ת"א מול טובי הגולשים בארץ. התחרות מתחלקת ל 3 קטגוריות : סאפ, לונג ושורט בורד , מה שמצריך מאמץ רב , יכולת גבוהה וכושר שיא כמובן. ואם לא די בכך שהוא שוחט הוא גם תרם ועדיין תורם מזמנו לקהילת הגולשים באשדוד ומעורב מכל הלב בהפגנות ויוזמות חברתיות שהיו באשדוד ובמקומות נוספים בארץ.

זאב גדל והתחנך בשכונת הארד קור עם החבר'ה הקשוחים, שלא תטעו, זהו לא סיפור סינדרלה…הוא מעולם לא התדרדר או נקלע ליותר מדי צרות. לדבריו זו הייתה חוויה לגדול בשכונה כזו, בגלל שזה היה דור אחר לגמרי שלא רואים כיום, ושלא היה מוותר על התקופה הזו בשום מצב.

זאב החל לגלוש בגיל (מאוחר יחסית) 14, בתקופה ההיא בה הניידות הייתה בעייתית והתחזיות הרבה פחות מדויקות מהיום, הוא והחברים הקרובים היו מרחיקים לכת לחופיה של אשקלון, בת ים ותל אביב לסופ"שים שבהם המקומיים היו מארחים אותם באהבה.

איזה מן גולש היית כשהיית צעיר ?

אם יש דבר שהייתי רוצה להיות בו טוב בחיים – זה היה בגלישה. ממש רציתי להצליח בזה, פשוט רציתי להיות טוב. לא שאפתי לתחרויות או הישגים, פשוט להיות טוב בשביל עצמי.

תמיד הייתי מסתובב עם הגולשים הכי טובים, חבר'ה שהיו להם הרבה יותר שעות ים ממני, ופשוט נסחפתי אחריהם. כשאתה רץ עם הטובים אז זה לוקח אתך למקומות אחרים, ואותי זה לקח למקום טוב.

אני זוכר את עצמי מדמיין איך אני מסיים ביצועים בעיניים עצומות, איך אני נופל פעם אחר פעם עד שבסוף הייתי מצליח. הייתי מציב לעצמי מטרות, כל מיני תרגילים שרציתי לבצע ובסוף הכל התחבר. זו הרבה עבודה עצמית, מלבד העבודה במים.

בתמונה: זאב במניפה לבקסייד. צילום: חזי מנע

היית מחשיב את עצמך אז או היום לאדם תחרותי ?

לא ממש. הייתי זוכה בתחרויות של ילדים באשדוד, או בתחרויות של בתי ספר. הפעם הראשונה שזכיתי בה הייתה בגיל 15 וזכיתי במקום השלישי. מאז כן התחריתי אבל אף פעם לא הייתי חלק מהסבב. חשבתי שאני לא מספיק טוב בשביל זה.

היום אני חושב שאני שייך לאסכולה הישנה יותר, היום המשחק הוא יותר עולה לאוויר, יותר איירים וביצועים מטורפים, ואני מאוד מתחבר לגלישת כוח.

על איזה גל בעולם אתה חולם ?

חד משמעית – סקלטון ביי, נמיביה. אני מתכוון להגיע לשם בשנה – שנתיים הקרובות. יש שם את הגל הכי טוב בעולם!!

היו לי הרבה טיולי גלישה בחיים, חלק מהם היו במלדיביים, בסרי לנקה איפה שיש את האנשים הכי טובים בעולם, פורטוגל שהיה טיול הגלישה הראשון, קוסטה ריקה, פנמה, מקסיקו, ארה"ב שהייתה מדהימה. בעיקר מקומות שאפשר לגלוש בהם בלי חליפה ולהרגיש בהם קיץ.

מקרה מסוכן במים שאתה זוכר היטב?

גלשתי בפוארטו, נכנסתי למים לבד, המצילים היו רחוקים ולא היה אף אחד איתי. נכנסתי בלי ליש בהמלצת חבר, כי הליש שם סוחב מאוד חזק ומשאיר אתך המון זמן במים. נקלעתי לסחף והיה נורא קשה לצאת מהזרם. עברתי גלים בגובה 3 וחצי מטר וברחתי הצידה. זה היה מעורר, לא אומר שלא פחדתי, אבל לא חשבתי שאני יכול לטבוע. אני מאוד מאמין בעצמי ואופטימי לא משנה באיזה מצב אני נמצא.

צילום: סטפני בן סימון

מה מושך אתך בגלישת לונגבורד ? איך בעצם הכל התחיל ?

התחלתי אחרי שסובבתי את הברך בים נמוך. כל התאונות קורות בים נמוך. לקחתי שני חצאי לונגבורד שבורים, נתתי אותם לשייפר מאשדוד והוא חיבר לי אותם. פשוט הייתי חייב זמן מים, הייתי חייב ים. חיפשתי דרך לגלוש כדי לא לאבד את זה. תמיד היה לי חזון שאני גולש על לונגבורד, ממש נמשכתי לזה בתודעה שלי, משהו בזרימה על הגל והסטייל – זו תחושה שונה לגמרי. זה כאילו לחזור למקורות ולהבין את הגלישה בצורה טובה יותר, מה עוד שהיא גם משפרת את הגלישה על גלשן קצר!

בטיולים שלי לקליפורניה יצא לי להיפגש עם המון שייפרים של לונגבורד והם הסבירו לי הרבה על שינויים ודגמים שנעשים, שזה משהו שגרם לי להמשך לתחום הזה עוד יותר. התחלתי ממש להבין מה ההבדל בין הקרש (הבורד) הארוך לקצר. שייפרים של לונגבורד הם אנשים פשוט מיוחדים, צנועים, רוחניים, ובכלל גולשי לונגבורד לדעתי הם פחות תחרותיים והאהבה שלהם לגלישה שונה, פחות רדיקלית, יותר זורמת.

על מה אתה גולש היום ?

גולש על יותר מדגם אחד גלשני 'פוקאס'. בנוסף על גלשן שנקרא 'קארבון לינק', שזה שיתוף פעולה של מאט באיוליס מ'לוסט'. גלשן שעושה פלאים בימים שהגל קצת חלש ומאפשר לי הרבה יותר ממה שהייתי יכול להוציא מכל גלשן אחר.

בכלל, אני תמיד מחכה למג'יק בורד. לא מוכן להתפשר על גלשן שהוא פחות ממצוין!

בתמונה: זאב "קודח" בצינור. צילום: חזי מנע

איזה סשן גלישה חקוק לך טוב בזיכרון ?

אחרי תקופה ארוכה של כמעט שנה שלא גלשתי בה, הייתה לי הפסקה מגלישה לטובת אופנוע שטח שגיליתי בו אדרנלין מסוג אחר. נסעתי עם חבר לקנות גלשן בתל אביב, והוא שכנע אותי להיכנס אתו למים. היינו בהילטון, ואני זוכר שהיו עוד שני גולשים במים, הים היה כולו לרשותנו, ואני זוכר צינור…היה צינור ממש יפה. וכשיצאתי ממנו הריגוש חזר, וזהו, מאז לא היו הפסקות נוספות מגלישה.

איך אתה שומר על כושר כשאין גלים ?

גלישה היא לא הספורט היחיד שאני עושה. אני רוכב על אופני שטח, בממוצע 15-20 ק"מ, לפעמים יותר. זו הדרך שלי לשמור על כושר, זה מתחבר לי טוב לגלישה כי יש הרבה סיבולת לב-ריאה והרגליים עובדות חזק.

יש הדגשים מסוימים שאתה מקפיד עליהם במים?

משתדל להקפיד לעשות חימום לפני ושחרור אחרי. משתדל לא לגנוב גלים לאנשים, הייתי עושה את זה בעבר אבל זה לא מכובד בעיניי. כשאני נמצא בפיק שלי אז כן, יש תחרות אבל הכל קורה בגבול הטעם הטוב. אני מכבד גולשים מבוגרים ממני, אפילו שזה מנוצל לרעה לפעמים כי הם מרשים לעצמם, אבל אני כן נותן להם את הכבוד כי הכושר שלהם כבר פחות טוב משלי, שעות הים שלי מעטות יותר, וכן צריך לכבד כי הם היו שם לפני. זה גלגל.

אתה מחשיב את עצמך כסולואיסט, או מעדיף לגלוש עם חברים?

אני אוהב לגלוש עם חברים, אוהב אנשים סביבי במים, לחלוק זיכרונות והנאות משותפים עם אחרים. לגלוש לבד זה משעמם, אני תמיד אקרא לחבר או שניים.

איך אתה מצליח לשלב את שני העולמות (שורט ולונג) במים ומה משפיע על ההחלטה?

אני גר קרוב לים, 5 דק' מהחוף. אם נמאס לי מהשורט או הלונג ואני רואה שהים מאפשר גיוון נוסף, אני פשוט אלך ואחליף גלשן.

בניגוד לרוב גולשי הלונגבורד, אתה נכנס גם בים גבוה. האם אתה לוקח בחשבון שהבורד בסיכון גדול יותר ועלול להישבר ?

אני אף פעם לא חושב אם ישבר לי הגלשן. ההפך, אני תמיד מנסה להוציא את המקסימום מיום גלישה. כל הגלשנים הכי טובים שלי נשברו, אני ידוע כשובר גלשנים סדרתי. אני לא אמנע מעצמי את הכיף אם יש סיכוי שהגלשן ישבר – אני מעדיף את הגובה על פני הסיכון. זה נותן לי היבט נוסף לגלישה במיוחד על גלישת לונגבורד. השיקול הוא כזה שאם יש גל, אני נכנס. אני בד"כ אגיע עם שורט ולונגבורד, תלוי בסופו של דבר איך ייראה לי הגל.

בתמונה: זאב עם הלונגבורד ביום וים חורפי. צילום: חזי מנע

מה דעתך על מעורבות הסאפ באשדוד, איך מסתדרים עם זה במים, בגלים ?

יש לי המון חברים שהם גולשי סאפ. אנשים שעזבו את הגלישה לפני המון שנים וחזרו למים לגלוש סאפ. אני שמח לראות אותם במים וטוב שהם חזרו לגלישה ובכלל לראות אותם שוב במים זה דבר חיובי בהחלט. אני לא מתנגד לקיימות הסאפ, הסאפ פה כדי להישאר והוא יהיה פה עוד הרבה שנים כי הוא לא טרנד חולף. בכל הקשור לתאונות, הרבה זמן לא נתקלתי בתאונות סאפ עם גולשים באשדוד. הסאפים בד"כ לא נכנסים כשיש גלים גבוהים, ואלו שכן יש להם את האומץ להיכנס עושים את זה צמוד לסלעים.

איך החלה קפיצת המדרגה בתרבות הגלישה באשדוד ?

הכל התחיל ממאבק על חוף שרצו לבנות בו מרינה, התחברתי לקבוצה של אנשים מאוד מעניינים עוד לפני שהעמותה הוקמה (עמותת הגולשים באשדוד). היינו קבוצה של אנשים שבאו לסכל את הבנייה בחוף ומשם יצאו חברויות לעולמים. התחברנו מעבר למאבק והפכנו לכוח רציני בכל מה שקשור לגלישה, עזרה לזולת וניקיון החופים.

בתקופת הפעילות בעמותה אימנת את הנוער האשדודי, האם יש תוצאות בסבב הנוער?

כן, היו תוצאות. מקום ראשון היה רז בן לולו, והיו עוד המון חצאי גמר במקומות שונים. הילדים היו כישרוניים ללא קשר אליי, אני בסה"כ כיוונתי אותם.

איך זה לעסוק במה שאתה הכי אוהב לעשות ?

זו אהבה גדולה שלי, אין לתאר את החיידק הזה. אני חוקר גלשנים כבר הרבה זמן, נברן לא קטן בכל מה שקשור לגלישה. מי שמכיר אותי יודע כמה הג'וק הזה חזק בי. עם כל הסיכונים וההתנגדויות שהיו לי בדרך, ותחרויות, בין אם הוגנות או לא, פשוט הלכתי על זה כי אני מאמין במה שאני עושה ואני מאמין שאנחנו צריכים לעשות את מה שאנחנו אוהבים בחיים. תמיד רציתי שיהיה לי את הכי טוב, וכשאני נכנס לחנות ורואה את כל מה שיש לי מסביב זה גורם לי לתחושה טובה שאני עוסק בזה.

המדינה שלנו מלאה במותגי גלשנים, יש מקום לעוד?

אני חושב שהגלישה תופסת תאוצה ומתפתחת בכל רגע נתון. יחד עם המותגים אפשר לראות הרבה בתי ספר לגלישה שנפתחים וזה אומר שיש ביקוש. אנשים מגלים את התחום הזה כל הזמן, גלישת גלים, סאפ, קייט וכל הספורט הימי מקבל חשיפה גדולה בשנים האחרונות. אנשים מבינים שזה ספורט נגיש שלא דורש הוצאות גדולות מדי.

אני חושב שברגע שתגיע לארץ בריכת גלים כללי המשחק ישתנו. בייחוד עכשיו כשענף גלישת הגלים נכנס לזון האולימפי, עובדה שתדחוף אנשים ללכת לגלוש ולנסות כיוונים חדשים. מי יודע, אולי נוכל לראות בקרוב אלופי עולם יוצאים מכאן?? יש לנו אתלטים איכותיים, רק חסרה תדירות גבוהה יותר של גלים בים.

יש משהו שהיית רוצה לשנות בסצנת הגלישה בארץ ?

כן, הייתי רוצה שקהילת הלונגבורד תקבל במה רצינית יותר ואני מפתח את זה כרגע. יש כאן המון גולשי לונגבורד מאוד מוכשרים שיכולים לייצג אותנו בכבוד בתחרויות באירופה אם רק נדחוף אותם קדימה. חוץ מזה שלונגבורד זה הדבר האמיתי! יש יותר זמן גלישה ושעות ים כי אפשר לגלוש בים נמוך. בנוסף הייתי רוצה לראות יותר גולשים מתחרים באירופה, פשוט צריך להשיג את התקציב הנכון וללכת על זה.

באיזה חופים אתה אוהב לגלוש בארץ ?

אוהב את המפרץ הסיני, הארובות בחדרה , בחיפה יש אחלה חוף שמזכיר את אשדוד, פלמחים כשיש גובה יש שם את אחד הגלים הטובים בארץ. אבל עם כל זה, אני לא מחליף את החוף הביתי באשדוד בשום מחיר…זו ליגה אחרת!!

מה היית רוצה לשפר בעצמך ?

המון דברים, כל הזמן אני משתפר ומנסה לעבוד על עצמי. בפאן האישי זו עבודה עצמית שאני עושה כל הזמן. אני משתדל לשנות דברים שאני חושב שהם לא טובים ולכוון את עצמי למטרות מסוימות, לא רק בשבילי אלא גם בשביל הסובבים אותי. אני תמיד שואף להיות טוב יותר. יש לי מן אופי כזה שלפעמים אני שוכח את עצמי בין העזרה שלי לאחרים ואני לעולם לא מתאכזב מזה. אני מעדיף להיות האדם הזה.

בגלישה? אני מתחיל לעבוד על איירים… לא, סתם. אבל אני כן הולך לעשות מהלך עם הלונגבורד לכיוון קצת יותר רטרו מאשר הביצועים, משהו מעניין.

צילום: אורי ריכטר

עשר שנים מהיום, איפה תהיה ?

אני הולך להיות אבא בקרוב. אני מקווה שלא רק לילדה אחת אלא לכמה. חי חיי משפחה, הולך לגלוש עם הילדים, לא יודע אם זה יהיה בארץ או בחו"ל אבל זה הכיוון, ממשיך לגלוש.

אתה נתקע עכשיו על אי בודד. מי היית רוצה שיהיה אתך, ואיזה גלשן היית לוקח אתך ?

עם אשתי, כמובן. אשתי ואחי. הייתי רוצה ללכת לאיבוד בסרי לנקה, או באיים מסביב. גם באוסטרליה. לא משנה לי, אני לא קטנוני. הייתי רוצה להיות עם אחי בטיול גלישה, מעולם לא עשינו את זה, הוא הבנאדם הכי מצחיק שאני מכיר! בטוח נסתדר לחיות שם תקופה ארוכה.

…כמובן שהייתי לוקח אתי מיליון גלשנים, זה יותר חשוב לי מתחתונים! מה שבטוח – אחד מהם יהיה סינגל פין רטרו כזה…מתאים לאי בודד, קשוח ושלא נשבר מהר 🙂