הזיה או הצלחה? תחרות ה XXL באשדוד
בתמונה: זאב דויד צילום: אילנה שטרק
לפני כשלוש שנים שגיא אפשטיין שוחח איתי על התחרויות של ימינו בארץ. נזכרנו איך לפני 30 שנה, במהלך שנות ה 80 הייתה תחרות בחוף הילטון בתל אביב שנערכה בתנאים של כמעט סערה עם גלים מאחורי המזח. הגלים היו עצומים עם רוח קלה שכל רגע הייתה אמורה להתחזק ולהפוך את הים ללא גליש. לבסוף, הרוח נשארה חלשה עד לבוא הגשם והבלגן הגיע למחרת.
בתמונה: עוצמת הגלים החזקה לעתים גורמת לשבירת הגלשן צילומים (3) : יניב וקנין
המתחרים הבוגרים התרגשו והיו מבסוטים, כל הילדים רעדו מחשש אבל בכל זאת הסתערו על הגלים ושגיא הקטן ביניהם. זו הייתה תחרות שכולם הפגינו אומץ רב וטירוף בכל מקצה, עד לסיום התחרות.
בתמונות (3): מתחם התחרות וצוות השיפוט של ארגון גולשי הגלים בישראל צילום: יניב וקנין
במבט לאחור אני מבין שבשיחה הזו נשתל זרע החזון של שגיא לעשות תחרות שתהיה כולה על טהרת הגלים הגבוהים תוצרת כחול לבן.
צילומים (2) דודי ארדון / 42surfphotography
כמו רוב החולמים, הרעיון של שגיא נתקל בלגלוג וחוסר רצינות אבל הוא הבין שיש לו משהו ביד שלא הרבה ידעו – חוף הקשתות. החוף הזה הוא למעשה הכניסה למרינה של אשדוד עם מים עמוקים מאד וקיר + שובר גלים שמגנים מרוח דרומית / דרומית מערבית. בים גבוה מאד נפתח קיר ארוך מהעומק לשני הכיוונים עד לחול הרדוד שבחוף. מבחינה לוגיסטית: החוף נוח ונגיש מאוד לצופים, לצלמים, לחניה ולהקמת ציוד.
שגיא עבד קשה בכדי לגייס אותם מחוץ לענף הגלישה. בנוסף, עמותת גולשי הגלים באשדוד עומדת לצדו ועירית אשדוד כמובן ששמחו לסייע. בסופו של דבר, הצופה הממוצע הלא גולש רוצה לראות גלים גבוהים שזה נכון לגבי התחרויות בעולם וגם בארץ. בהמשך, נבדקו שיטות שיפוט שונות ואיך לנקד הלכה למעשה את הגלישה הזאת. נלקחו הפרמטרים של: גובה הגל, ירידות קריטיות ותעוזה בחלקים הקשים של הגל. כלומר זו לא הייתה תחרות רגילה שבה “שוחטים” גל ממוצע ומקבלים עליו ניקוד גבוה. הוחלט שכל מתחרה יקבל הזדמנות שניה לשפר את הציונים שלו בסיבוב חוזר. הניקוד של שני הגלים הטובים ביותר שלו ייחשב. בסופו של דבר, 6 הגולשים הטובים ביותר יעלו לגמר מסכם.
בתמונה: גיל זילכה צילום: יניב וקנין
בתמונה: שי ביידא צילום: יניב וקנין
בתמונה: משה פרץ צילום: יניב וקנין
בתחילה הוכנה רשימת מוזמנים של צ’ארג’רים ישראלים מהעבר ומההווה – גולשים בעלי ניסיון בגלים גבוהים בעולם ובחופי ארצנו. הוחלט על הרכבה של 40 מתחרים. רוב המוזמנים נענו בשמחה לאתגר, חלקם פקפקו באפשרות לתחרות כזו והיו גם כאלה שהתנדנדו. שני חורפים עברו עם המון התרעות של כמעט, אך לא היה אור ירוק סופי להגיע לתחרות. היו סערות והיו גלים גבוהים אבל לא בתנאים ששגיא ראה בעיני רוחו. היו כאלה שכבר אמרו נואש מהקונצפט שלו אבל הוא לא ויתר והאמין במה שיש לו.
סרטון: תקציר התחרות צילום: נגה צילומי אוויר
לבסוף, לאחר 3 שנים מתחילת הרעיון, התחזית בשבוע שעבר הראתה יום נדיר של גלים חזקים ורוח חלשה. נשלחה הודעת התרעה לכל המוזמנים והרשומים לתחרות. קבוצת הווטסאפ התעוררה לחיים עם המון ציוצים מרוגשים. כל אלה שלעגו וזלזלו קלטו שזה אמיתי וניסו להשתבץ למקצים.
עבורם ועבור אחרים הוכנה רשימת המתנה למקרה שמי מהמתחרים לא יגיע.
דבר יפה לזכות שגיא ייאמר שאיפשר למיטב הילדים והנוער של נבחרת ישראל
להצטרף לאירוע מהסיבה שזכר בעצמו כילד מתחרה את ההתרגשות וההנאה לקחת חלק בחוויה כזו.
בערב לפני התחרות הים לא היה גבוה אך שגיא התעקש והודיע לכולם להגיע.
למחרת בבוקר, צוות השופטים מארגני התחרות והמתחרים ראו שורות שורות של חומות מים יפות שנשברות מלמעלה לשני הכיוונים ללא רוח כמעט.
אחת הנקודות המעניינות שהיו בתחרות הזו הייתה בחירת הציוד. ערכתי סקר בקרב המתחרים והתברר שהרוב הלכו על ציוד מינימלי סטנדרטי של 6.0 פיט
לעומת זאת היו שהלכו לסקאלה השניה של 8-9 פיט גאן או לונגבורד. למעשה זה שיקף את ההתלבטות שהייתה למתחרים – הגל הגבוה מאוד נשבר הרחק למעלה עם הרבה מים וקצף וקשה להתחבר איתו לשבירה אמצעית עם גלשן רגיל. לכן, מי שבחר להיכנס למים עם גאן עבה נאלץ לגלוש באיטיות יחסית ולהתמקם קרוב לפוקט בתקווה שייפתח לקראת החיבור לאמצע – קיר או צינור משמעותי. לעומתם, אלה שגלשו עם השורט – גלשן “רגיל” , התיישבו במרכז וחיפשו את הגלים המהירים עם הקיר שאפשר לבצע עליו או להיכנס לצינור.
בתמונות (2): עדי קלנג צילום: יניב וקנין
לצוות השופטים זה היווה אתגר לשנות את החשיבה של התחרות הסטנדרטית ולהתייחס אך ורק לגל גבוה עם מיקום וביצועים קריטיים. זה אומר שמי שתפס גל בינוני ונתן עליו כמה ביצועים, קיבל פחות ניקוד ממתחרה שתפס גל גבוה מאוד ועשה ביצוע קריטי כוחני אחד לדוגמא.
בתמונה: גלי זינר צילום: אבי נסימי
אלה שגלשו עם הגאנים וישבו למעלה תפסו גל גבוה אבל “מרוח” וחלש יחסית, קיבלו פחות ניקוד ממי שתפס באמצע והסתכן בביצועים בכל הכוח. כך למעשה נוצרה שיטת שיפוט שיצרה איזון בין שתי האסכולות של השורט והגאן.
בתמונה: עידו מינצסקר צילום: יניב וקנין
לאורך כל היום הייתה שמש ורוח קלה נעימה שליטפה את הגלים. המתחרים כולם הפגינו את הידע שהיה להם עם ביצועים חזקים החל מהמבוגר שביניהם – גלי זינר שתוקף שנים רבות את גלי הוואי שנה אחר שנה בחורף בחוף הצפוני וכלה בעמר כיים בן ה 13, צעיר המתחרים שהפגין כוח ותעוזה לאורך כל היום.
גם הנשים הפתיעו בתעוזה – רומי גולן והאחיות נועה וענת ליליאור.
בתמונה: נועה ליליאור צילום: יניב וקנין
בתמונה: רומי גולן צילום: יניב וקנין
בתמונה: עמר כיים ואביו צילום: יניב וקנין
לקראת סיום התחרות הוכיח שגיא למה התעקש לקיים אותה. הרוח גססה והים נהיה חלק עם קירות ארוכים ויפים עבור אלה שהגיעו לגמר – דודו ביטון ויוני קליין מהרצליה, שי ספיר ומשה פרץ האשדודים. כולם הפגינו רמת גלישה גבוהה לאורך כל היום. לקראת סיום חצי הגמר השני התחוללה דרמה קטנה,
שי ספיר לקה באפיסת כוחות. כנראה שילוב של התייבשות והתרגשות. שי נאלץ לשכב על קו המים, הוזעקה חובשת וחברים טובים סיפקו לו מים ובננה להרים את הסוכר בגוף. למרות הכל, התברר שגלש מספיק טוב כדי לעלות לגמר! לאחר מנוחה וניסיון להתאושש, עם הבטחה לחובשת שיהיה משקיף עליו עם משקפת מבמת השופטים, החליט שי להתמודד בגמר לכל מחיאות הכפיים של הצופים והמתחרים.
בתמונות (3) : שי ספיר , גולש נופל וקם…לא ויתר עד הסוף צילום: יניב וקנין
שלב הגמר
בגמר, משה פרץ בחר את הגלים הטובים ביותר עם שילובים שלאחרים לא היה מענה. שי יצא באמצע המקצה באפיסת כוחות ולא יכול היה לסיים. כל הקהל הריע לו על אומץ הלב והספורטיביות שהפגין.
בתמונה: משה פרץ המנצח של התחרות צילום: יניב וקנין
בתמונה: דודו ביטון צילום: יניב וקנין
בתמונה: יוני קליין צילום: יניב וקנין
עם העלייה לפודיום בסיום המקצה התברר ששני הגלים של שי ספיר הספיקו לו להגיע למקום השני בגמר בעודו עוקף את דודו ביטון ויוני קליין שסיימו שלישי ורביעי. המנצח, משה פרץ לקח את התואר XXL של ישראל וקטף את הפרס שהוכן במיוחד לזוכה בתחרות – גלשן שנבנה לים גבוה בתנאי הארץ מתנת גלשני OLLY.
בתמונה: הפיינליסטים (מימין) דודו ביטון, משה פרץ, שי ספיר ויוני קליין. שגיא אפשטיין (למטה) צילום: יניב וקנין
בתמונה: נציגי עירית אשדוד , הרשות העירונית לספורט ועמותת הגולשים בעיר יד עם שגיא (משמאל) צילום: יניב וקנין
בתמונה: אחד מרגעי השיא בסיום התחרות, הענקת הפרס הראשון – גלשן הכולל: ליש, גריפ וחרבות, מתנת גלשני OLLY צילום: יניב וקנין
בסופו של האירוע הבינו כולם עד כמה שגיא אפשטיין צדק ונקווה כולנו שיקיים את האירוע הזה שוב, גם בשנה הבאה. הפעם עם תמיכה כוללת ונלהבת של כל מיטב גולשי ישראל ועוד חסויות נוספות.
מי שחולם ומעז – מצליח! קלישאה שכולנו רק הרווחנו ממנה בזכות האדם הזה
בתמונה: שגיא אפשטיין , העז וניצח בגדול XXL צילום: יניב וקנין
חשוב לציין שהמארגנים חשבו על הלא מתחרים ואפשרו שטח גלישה בצד לגולשים שייהנו מהים. אך בעקבות הפרעות לאורך כל התחרות מצד הגולשים שלא התחרו, הוחלט שבתחרות הבאה כל מתחם האירוע יהיה סגור ללא מתחרים בדיוק כמו שסוגרים כבישים ורחובות לרשות רצים ורוכבי אופנים בתחרויות מסוג זה.
בתמונה: גיל זילכה על הגל (צהוב) כשגולש מחוץ לתחרות נכנס לו בגל. צילום: דודי ארדון / 42surfphotography
תודה רבה לעירית אשדוד, לעמותת גולשי הגלים באשדוד, צוות האירוע , חברת קורונה ישראל שנתנה את חסותה לאירוע , ארגון גולשי הגלים בישראל ISA שהכיר בחשיבות האירוע ורתם את צוות השיפוט הבכיר בראשות בן צרפתי ולכל המתחרים כמובן.
תודה גדולה על שיתוף הפעולה לצלמים:
יניב וקנין Yaniv Vaknin
https://www.facebook.com/vaknin.yaniv?fref=ts
https://www.facebook.com/ilana.rahimi?fref=ts
דודי ארדון / 42surfphotography
https://www.facebook.com/42surfphotography/?fref=ts
אבי נסימי Avi Nasimi
https://www.facebook.com/nasimi?fref=ts
נגה צילומי אוויר / Noga High Moments
https://www.facebook.com/NogaHighMoments/?fref=ts
תודה גדולה לנותני החסויות:
עירית אשדוד , רשות הספורט
העמותה לקידום הגלישה באשדוד
ארגון גולשי הגלים בישראל ISA
קורונה ישראל CORONA extra
גלשני OLLY
מועדון הגלישה הישראלי
ליגל – מועדון גלישה
ציוד ספורט ימי – DAKINE
TRUE wetsuits
פאסקאדו – מסעדת דגים
בית העיצובים – Haliva’s
