הדרת נשים בגלישה המקצוענית נשים

הדרת נשים בגלישה המקצוענית ?


כתבה מאת עידו דר אל/ צילומים באדיבות WSL

 

אנו במערכתgetX  מאמינים בשוויון בין המינים והמגזרים השונים. אבל, יש תחומים שאולי עדיפה הפרדה. שכן, בסבב הגלישה הראשי ה WCT מתקיימות תחרויות גלישה מקצועניות משותפות לגברים ונשים ונראה שהקונספט הזה צולע יותר ויותר בכל שנה שעוברת.

 

מכאן, נשאלת השאלה האם רצוי להמשיך בהכלאה הבין-מינית הזאת ?
כדי לענות על כך,יש לבחון כמה היבטים ולראות מה הדבר הנכון לעשות בהמשך.
סקירה מהירה של תחרויות גולשות מקצועניות בסבב העולמי והמשני מראה כמה דברים. הסבב המשני מציע 37 תחרויות לעומת 10 בסבב העיקרי לנשים בלבד. במסגרת סבב הג’וניורז מתקיימות 32 תחרויות (עד גיל 18 כולל) לנערות בלבד. זה אומר שישנה עלייה חדה בכמות המתחרות בתפוצה העולמית ולכן מותגים רבים ונותני חסויות מביעים רצון לתת במה למגזר הנשי המקצועני.
אך כשאנו מסתכלים למעלה – לכתר, בקרב עלית המקצועניות אנו מגלים ניגוד מוזר – יש דווקא נטייה הפוכה בסבב הWCT בשנים האחרונות  לצמצם את העוגה ולערבב גברים ונשים בתחרויות הצמרת באותם מיקומים. כלומר מתוך 8 מתוך 10 תחרויות הסבב הראשי ישנה נוכחות גברית ובלעדית לנשים ישנן רק 2 : התחרות בקלאודברייק, פיג’י והונולואה ביי, מאואי – התחרות האחרונה והמסכמת של סבב הנשים.

התוצאה: מרמור והרבה צופים מעוצבנים בשידורי הלייב של התחרויות ובצדק לטעמי.
ערבוב שני המינים בתחרות אחת מייצר בעיתיות בכמה תחומים:

זמן גלישה

חלוקת המקצים בין גברים לנשים אינה נקבעת מראש באף תחרות ונקבעת
לפי התנאים בשטח וזמן ההמתנה לימי גלישה אידאלים. תנאים אידיאלים לקיום תחרות דורשים 3-4 ימים של סוואל טוב ולא תמיד יש רוחות או גובה מתאים ברציפות . כתוצאה מכך נוצרת אי וודאות בקרב הצופים ומנהלי הסבב עצמו לגבי כל יום מי יתחיל נשים או גברים? בים גבוה למשל יש העדפה לגברים וכשהים יורד המגמה היא לתת לנשים את הבמה.

כנ”ל לגבי גל קריטי ומסוכן כמו הbox  או ספוט שעובד לעיתים רחוקות  כמו ה north point בתחרות במערב אוסטרליה. שם ניתנת עדיפות לגברים אבל, עד שהצוות זז ומתארגן התנאים משתנים וכולם מפסידים את החוויה של גלישה קיצונית.

 בעיה קלאסית היא שרוצים לתזמן את שלבי הגמר לים גבוה או נדיר אבל
בגלל ריבוי המתחרים משני המינים, שיא התחרות עובר לסוף הסוואל או שממתינים לסוואל הבא. דבר כזה מפיל מתח וריכוז אצל המתחרים שכן אסור לשכוח שאחוז גבוה מהגלישה התחרותית הוא פסיכולוגי ולא רק פיזי.

הדרת נשים בגלישה המקצוענית

חווית הצפייה

 מאחר והתחרות מוקרנת בלייב לאינטרנט, אנשים מאזורי זמן שונים מתכננים את הלו”ז שלהם. בין אם זו צפייה מהמיטה בשעת לילה מאוחרת, בשעות הבוקר המוקדמות או באמצע העבודה. אף אחד לא רוצה לחכות במתח למקצה גורלי בגברים ולראות נשים ולהיפך. זכרו שסיבוב לוקח בין 2-4 שעות ולפעמים נערכים 2-3 סיבובים רק של נשים או של גברים ולפעמים ברגע האחרון מחליטים על שינוי לו”ז בין שני המגזרים לפני סוף היום. זה שובר לכל צופה את ההמשכיות והרצון לעקוב אחר התחרות בעיקר אם זה בשעות הלילה או בעבודה. בנוסף, יש לזכור שאצל הנשים מספר המתחרות בסבב קטן יותר ובד”כ יש 4-5 מובילות דומיננטיות בכל שנה – אין הרבה תחלופות בצמרת במהלך התחרות.

 

לעומת זאת, אצל הגברים מבחר הרבה יותר גדול של סגנונות גלישה, מאבקי דירוג והפתעות של אנדרוגים. לכן גם יש העדפה ברורה לרוב הצופים בסבב הגברי (ניתן לראות זאת בקלות בשידורי הפייסבוק של WSL-כתוב למעלה בפינת השידור כמה צופים).

רמת הגלישה

אמנם רמת הנשים עלתה מאד בשנים האחרונות בעיקר הודות לטכניקות אימונים תובעניות (שילובים של קרוספיט ואומנויות לחימה), השקעה במאמנים צמודים וציוד גלישה של מיטב השייפרים ברמה שכל גבר היה רוצה לגלוש עליהם.

בזמנו התקיים מקצה היסטורי של נשים בים ענק בפיהיי ובנוסף הייתה מתוכננת נוכחות נשית בתחרות מאבריקס שבצפון קליפורניה (לפני שהתחרות בוטלה עקב פשיטת רגל של נותן החסות). אבל, יש הבדל בין לרדת גל ענק בקו ישר למטה עם גלשן באורך 3מטר לבין גלישה של ביצועים על גלים בינוניים ומטה בגלשנים שכולנו גולשים עליהם.

הדרת נשים בגלישה המקצוענית

מבחינת כוח ועצמה הבנות צמצמו פערים ומעיפות חתיכות מים, זורמות על הגל בצורה לא פחות  אסתטית ויפה מהסבב הגברי עד כדי כך שניקוד של 9-10 אינו נדיר כל כך בקרב הבנות. חלקן אפילו פיתחו טכניקות צנרור לא רעה בגלים לא גבוהים יחסית כמו שראינו בתחרות סנאפר למשל. יחד עם זאת, עדיין יש פערים משמעותיים בגלים קריטיים ומסוכנים שרוב מתחרי הסבב מסוגלים להתמודד איתם לעומת מעט מקצועניות שמוכנות לאתגר עצמן בתנאים קיצוניים.
בעיה הפוכה: כמעט 90 אחוז מכל גל בתנאים גרועים נמוכים וחלשים -המתחרים מעיפים בואריאציות שונות את הגלשנים שלהם לאוויר וחוזרים לגל לעומת כמעט אפס איירים שצמרת הבנות מסוגלות לבצע למעט גל בודד פה ושם, גם בגל חזק ואיכותי.

שיפוט

נקודה חשובה היא צוות השופטים שחייב להתרכז במגזר אחד מכיוון שהפרמטרים לשיפוט בין גברים ונשים אמנם זהים אך לא רמת הגלישה. לכן חשוב לשמור על עקביות כי שופטים משתמשים במקצים ורמת גלישה

לפרמטר ניקוד השוואתי שעל פיו נדרש להחליט על קו מנחה לאורך היום.


נקודה למחשבה…

במגזר הלונגבורד דווקא לנשים יש יתרון כיוון שהדגש הוא על זריזות רגלים  וזרימה, לאו דווקא על גלישה אגרסיבית. לכן ישנה הומוגניות רבה יותר בתחום הזה. בשני המגזרים גם הלייפסטייל קז’ואל עם דגש על אסתטיקה ותנועה כמו בריקוד אומנותי (על הגלים כמובן).

שיווק ומיתוג התחרויות
השיווק והמיתוג של הגברים שונה לחלוטין מזה של המגזר הנשי גם בגישה הפרסומית וגם בלוק כששני המגזרים מתערבבים בפרסומות זה נותן לצופה תחושה של בלבול וחוסר נוחות. לאו דווקא מבחינה שוביניסטית, ישנן נשים שלא מעניין אותן מכנסי גלישה משתלשלים עד הברך של בנים ופרסומות לבירה ואילו הדגש אצל הצד הנשי  יותר על אסתטיקה ואחווה נשית.

הדרת נשים בגלישה המקצוענית

ברמה התחרותית כל המקצועניות מפרגנות אחת לשנייה וכולן חיוכים שזה מאד יפה לספורט. אבל לנו, צופים ואוהדים יש רצון לראות אגרסיות ומלחמה על הגלים, יריבויות בין כוכבי גלישה שזה לגיטימי לחלוטין ותורם למתח וההנאה ובמיוחד במקרים של מאבקים המלווים באמוציות חזקות.

 

לצורך העניין המאבקים בין הברזילאים מול שאר העולם, דוגמאות נוספות: היריבויות הקלאסיות בין מיק פאנינג וקלי סלייטר או גבריאל מדינה מול אדריאנו דה סוזה. אצל הנשים היריבות בין קריסה מור לטיילור רייט וסטפני מול סאלי.

אנו רואים מתחרים חובטים בזעם בגלשן או שוברים אותם ומורידים את הראש ולא יוצאים מהמים עם הפסד, זו אולי לא התנהגות ספורטיבית אבל היא מרגשת אותנו ומראה עד כמה המתחרה רצה לנצח וזה לא מתחבר לוייב של החיבוקים וההתנשקויות בין המתחרות הבנות. שתי הגישות האלו הם שני עולמות שאינם משלימים האחד את השני.

מדוע בכלל הגענו לזה?

במילה אחת – שתלטנות. ASP כשהוחלף בשם החדש WSL , ניסה למתג עצמו מחדש כלייבל כולל  לפי המודל של NBA / NFL . הרעיון שלו הוא להוציא את כל מותגי הגלישה הקיימים שמימנו את התחרויות וקיבלו פרסום לעצמם,
ולפתח בלעדית את המותג עצמו — WSL  הליגה העולמית למקצוענים.

לכן הוא ניסה להרוג שתי ציפורים במכה אחת ולכלול באותה הלוגיסטיקה את שני המגזרים ולמכור את הכוכבים כחלק ממנו כמו רעיון החולצות כשלכל מתחרה הוצמד מספר.

 

ובכן, זה נכשל. כמעט בכל ענפי הספורט קיימת ליגה נפרדת ותחרויות נפרדות של נשים בזכות עצמן. המודל הזה לא מצליח להתרומם ורק מייצר תסכול אצל כולם.

לנשים לא מגיע שישוו אותן לגלישה הגברית כי הן גולשות בזכות עצמן
למרות שהגלישה שלהן שואפת לרמת הגברים מבחינת התפיסה והאגרסיות על הגל.

אבל אפשר להגדיר את זה כגלישה בסגנון אתלטי-התעמלות ולא ככיוון אומנותי. לגברים ונשים יש הזכות המלאה כספורטאים לקבל רצף מקצים וסיבובים ולשמור על הריכוז ולקבל חשיפה שלמה כמגזר בפני עצמו.

כאשר אוהדים משני המינים צופים פחות בשידורי התחרות או בשטח
בגלל קיום מקצים של המגזר השני – מותגי הגלישה שנותנים חסויות לאתלטים או לתחרות גברים/נשים מאבדים את מלוא התמורה להשקעה כתוצאה מחשיפה חלקית ולא רציפה.

דבר כזה גורם לבריחת משקיעים חיצוניים מתחרויות הסבב הראשי
והעדפה ברורה לתחרויות בדרג נמוך יותר אך עם אפשרות מיקוד בפלח שוק רחב וספציפי יותר.

הבנות המקצועניות אמורות לשאוף להגיע לסבב העליון שאינו ממש מקיים את ההבטחה ליותר כסף ופרסים ויוקרה ולא בטוח שהן רוצות לחלוק את ההישגים עם הגברים שמאפילים עליהן בכל פרמטר במקום להיות “מלכות הנשף” בזכות.

לסיכום

בשם הספורט וחווית הצפייה באתלטים הגולשים שלנו בסבב העולמי
רצויה ועדיפה הפרדה בין שני המינים לטובת כולם, הגברים והנשים.

 

Spread the love