אפקט הפחד גלישת גלים

אפקט הפחד


כל גולש גלים מתחיל ומתקדם מכיר את התחושה הזאת שמגיע היום הזה שאתם פשוט מפחדים!! עומדים על החוף ומביטים בגלים חזקים ולא רצים לים למרות שכבר הייתם, בא לכם לשירותים שוב. וכשאתם כבר במים – הגוף שלכם מכווץ ומרגיש הקלה שמישהו אחר לקח את הגל שבדיוק הגיע…אפקט הפחד.

 

ממה זה בא ולמה אתם מרגישים קטנים וחלשים? אתם חוששים מטביעה, מלהרגיש את הגל מועך ואונס אתכם. להרגיש את הליש נקרע והגלשן איננו.
החושך שמחכה לכם מתחת לגלים. לא משנה מה גובה הגלים מטר אחד או 6 מטר הפחד זהה לכולם.

 

עם פחד מתמודדים באמצעות הכשרה וידע. מעבר לציוד מתאים (גודל ואופי הגלשן,סוג הליש וצורת החרבות) הכלי החשוב ביותר הוא הגוף שלנו והחלק הקובע בו – זה המוח. קחו את הגולש הכי שרירי והכי בכושר קרבי – רוב הסיכויים שהוא יטבע מהר יותר מאחרים. אם הנפש שלו לא מוכנה – הוא מיד ייכנס לבהלה ויתנשם במהירות רבה מדי או שלא יצליח להחזיק מעמד מתחת לגל, יתעלף ויבלע הרבה מים עוד לפני שנגמר לו בכלל האוויר בריאות.
כשהייתי בסוואל הענק במאי 2016 בפיג’י היו שם כל השמות הגדולים של עולם גלישת גלי הענק. אארון גולד שזכה בפרס הXXl  השנה היה בין הראשונים במים וטבע! עברו עליו שני גלי ענק שגררו אותו כל הדרך למטה בריף עד שגולש מקומי שהיה רכוב על ג’טסקי חילץ את אארון ,חסר הכרה דרך הליש ממש כמו עוגן והעלה אותו לפני המים. מיד החלו לעשות לו החייאה על הסירה בצ’אנל ואלמלא היו לאארון האימונים וההכשרה הנכונה הוא היה מת עם מים בריאות. יומיים אחרי, אארון בא לסירה שלי…בחור נמוך יחסית ולא שרירי ודבר איתי. אני הייתי בטוח שהוא בבית חולים מונשם ומורדם ולא קלטתי שזה באמת הוא שטבע. למחרת הים הענק בימים הקרובים כשגלשתי עם גרג לונג מארק הילי אלכס גריי והאחרים, בין גל לגל הם ניתחו ושחזרו את הטביעה ואת נוהלי ההצלה והבטיחות.גם שאלתי אותם מספר שאלות איך הם מכינים עצמם לתנאים קיצוניים כאלה.התשובה שבלטה יותר מכולם הייתה אימוני נשימה והכנה פסיכולוגית.

לדעתי האישית יותר “קל” לגולש ישראלי לטבוע בארץ בגלל הפריוד הקצר שמייצר הרבה גלים אחד אחרי השני והזרמים שמתחת לגל שלא מאפשרים דאקדייב בטוח ונקי וגוררים את הגולש לתוך מערבולות קצף בלי הפוגה לעלות למעלה לקחת אוויר.

 

לא צריך גלי ענק בשביל לטבוע מספיק שהגולש לא מיומן או בתנאים הלא מתאימים וזה יקרה.

יש הרבה שיטות וטכניקות להתמודדות עם מצבי לחץ ופניקה, בכתבה הזו נתמקד באספקט אחד חשוב ומכריע בגלישת גלים שהינו האפניאה.

Apnea = עצירת נשימה.
אזהרה – כל התחום שאני כותב עליו עכשיו הוא בגדר המלצה וזה דורש חובה טוטאלית לאימון , אך ורק בהדרכת מדריך מוסמך או שותף מנוסה ולעולם לא לבד!

 

אפקט הפחד




האפניאה יחסית חדשה בעולם גלישת הגלים. היא באה במקור מעולם הצלילה החופשית ועברה כמה גלגולים ופיתוח טכניקות שספציפיות לצ’ארגרים (גולשים) בגלי ענק.
כמו כל דבר זה מחלחל למטה אל ה”עם” וגורר אחריו דרישה להבנה והכרה בתחום הזה. אבל כמו בכל תחום חדש יש נטייה להתלהב ולנסות ללא הכנה מוקדמת לכן אני כותב כדי למנוע אסונות. לדוגמה בוודאי כולכם ראיתם את הסצנה הקלאסית של הצ’ארגרים שסוחבים סלעים מתחת למים בשביל להגביר כושר – זה נראה מגניב ומפתה אבל מסוכן בטירוף!!
למי שלא מבין את התהליך וההכשרה, בכדי להגיע למצב הזה אנשים אלה חיים שנים (בד”כ מילדות) את היום יום באוקיינוס צוללים ודגים בצורה מקצועית…לא כמונו הישראלים שמדי פעם מדגדגים את הריף בימי שישי ושבת לתפוס לוקוס.

לא ניכנס כאן לרובד המקצועי אלא להבנה כללית ומה זה דורש בתור התחלה
קודם כל צריך להבין מהי בכלל טביעה ולמה זה קורה?
ישנן שתי תגובות של הגוף בעת טביעה – יבשה ורטובה:

היבשה – כאשר הטובע נושם מים והטיפה הראשונה הנוגעת בנקודת הקָרינה, נקודת פיצול הסמפונות,  מפעילה עצב שגורם ל “לרינגו ספאסם” – סגירת מיתרי הקול ומניעת מעבר של אוויר ומים בקנה הנשימה. מצב זה קרוי “טביעה יבשה”. אם הטובע חולץ במצב זה והוענק לו טיפול רפואי, סיכוייו להינצל גבוהים כיוון שכמות המים שנכנסו לריאות קטנה מאוד.

 

הרטובה – אם לא הוצא הטובע מהמים לאחר הטביעה היבשה, המוח לא מקבל חמצן בגלל חסימת דרכי הנשימה (לרינגו ספאסם), והטובע מאבד הכרה. בעת איבוד ההכרה אובד טונוס שרירים ונגרמת הרפיית שרירי הגוף. מיתרי הקול נרפים וישנו מעבר למים. במצב זה, הנקרא “טביעה רטובה”, נכנסים מים לריאות במקום חמצן, דבר המקטין מאד את סיכויי הצלת הטובע, כיוון שכאשר הריאות מלאות במים אין אפשרות להנשים את הטובע בשום דרך. לכן סיכויי הצלת הטובע תלויים בכמות המים שנכנסו לריאות.

המוות נגרם בעקבות חוסר הגעת חמצן למוח.

 




מכאן, שיכולת עצירת הנשימה והחזקת האוויר חשובה מאד לזמן שהגל עובר מעל ראשינו. זאת ועוד, במקרה של כמה גלים – אם נתעלף ונאבד הכרה, הגרון עדיין יישאר סגור והריאות יבשות.
הרבה יותר חשוב מזה ובמיוחד לגלישה הוא – השליטה בפחד. כשאנו נכנסים לפניקה זו הלכה למעשה איבוד עשתונות מוחלט. אפשר לחלק את זה לשני סוגי פחד: הצורך לנשום אוויר מיד אפילו אם הראש שניה מתחת לפני המים והפחד מהגלים עצמם שמייצר לנו התנשמות מהירה בלי שליטה כאילו רצנו 100 קילומטר. בניגוד לצלילה חופשית ורגועה בעומק – יש לנו נפילה חופשית מהגל שפני המים מכים בנו בעוצמה ומוציאים לנו אוויר יקר כמו בעיטה בצלעות, אחרי זה גלשן שמושך אותנו בפראות וליש שמסתבך לנו ברגלים או בגוף וגלים שמטלטלים אותנו כמו מצוף מתחת למים.

באימוני עצירת הנשימה יש 2 מטרות עיקריות לגולש הגלים:

  1. להתרגל לעוויתות בגרון ובחזה, בנוסף למחשבה הטורדנית שדורשת לפתוח הפה ולשאוף אוויר. כתוצאה מכך עלייה ביכולת אחזקת האוויר בריאות ואיתה טווח הזמן ללא נשימה.
  2. ללמוד להוריד דופק ולשלוט בנשימה במצבי לחץ וחרדה ולחסוך בחמצן יקר עד שההתקפה תעבור או הגעה למקום מבטחים.באפניאה יש שני תחומי אימון : על היבשה ובמים

אימונים של טכניקות נשימה ועצירתה, אימונים בתוך המים בבריכה


ושוב שני תחומי אימון: סטטי ודינמי

בסטטי נמצאים במצב מנוחה ולומדים להירגע ולעצור נשימה. בדינמי נמצאים בתנועה שזה אומר שחייה למרחק או עומק מסוים (גם שילוב של עומק ומרחק במצב אופקי כמו למשל שחייה על תחתית הבריכה).

 

אפקט הפחד

חובה עם מדריך מוסמך ומנוסה ו/או שותף שישמור עליכם שלא תאבדו הכרה.
זה תהליך איטי מאוד שדורש המון סבלנות.
מי שעושה או עשה יוגה ,יכול לזהות הרבה קווי דמיון לטכניקות אך כאן אנו מתמקדים בגלישה.

לאחר מספר שיעורים והדרכות אפשר להתחיל לתרגל באופן עצמאי אבל תמיד בזוגות!!
לעולם לעולם לא לנסות לבד בבריכה רדודה אפילו של תינוקות או בים.
כאן עוד הסבר רפואי לתופעה של טביעה שנראית מטופשת אבל מסוכנת ונפוצה מאוד בעיקר אצל ילדים בתחרויות צלילה ושחייה מתחת למים בבריכות. .
טביעה כזו נקראת עילפון מים רדודים(Shallow Water Blackout – SWB) ,

תופעה המאפיינת שחיינים חובבניים ומקצועניים כאחד כמו גם צוללנים העוסקים בצלילה חופשית (ללא ציוד צלילה ומכלי אוויר). מדובר בעילפון שנגרם לאחר לקיחת מספר רב של שאיפות ונשיפות מהירות ו/או עמוקות לפני הצלילה, ולאחריה, מתחת לפני המים, עצירת הנשימה לזמן ממושך (מעל דקה-שתיים אצל אדם ממוצע),בגלל רמת ה-CO2 הנמוכה מלכתחילה אינה מגיעה לרמה המספקת לגירוי נשימה. בינתיים רקמות הגוף, ובעיקר המוח, ממשיכות לצרוך את שארית החמצן שבריאות ורמתו בדם ובמוח יורדת עד כדי היפוקסיה (רמת חמצן נמוכה) – מצב הגורם לעילפון.
באופן תקין, הדחף לחידוש פעולת הנשימה נוצר במרכז הנשימה במוח כתוצאה מגירוי חיישנים (כימו-רצפטורים) המצויים בעורקי הצוואר. חיישנים אלה רגישים בעיקר לרמות ה-CO2 בדם העורקי ולכן כאשר אין מספיק CO2 לאחר פעולה של אוורור יתר ועצירת נשימה – הם אינם מגרים את מרכז הנשימה, האדם אינו מרגיש בצורך לנשום ועלול להתעלף כתוצאה מחוסר חמצן.
כולנו שמענו, קראנו וראינו את הסרט: “הגלישה הגדולה במאבריקס” על הבחור ג’יי מוריאריטי.  מה שרובכם לא יודעים (שעם כל הכבוד לו )הוא מת מוות מיותר וטיפשי כי התאמן לבד על עצירת נשימה בריפים הרדודים באיים המלדיביים, התעלף וטבע ולא היה מי שיוציא אותו מהמים וינשים אותו.

עד כאן ניתחנו סוגי טביעה והפחדת קהל הקוראים, בחלק המעשי צריך לשלב כמה דברים מסביב לאימוני האפניאה.


בניית כושר גופני

שחייה, שחייה ושוב שחייה, לתרגל נשימה ותנועות מדויקות לחיסכון באנרגיה.
ריצה טובה בעיקר להפעלת שרירי הסרעפת
ממליץ לרוץ מרחקים קצרים עד קילומטר במהירויות משתנות כדי להסתגל לקצבים שונים של נשימה ותפוקת לב. אופנים טובות לבניית סיבולת ושריר הלב במאמצים מרוכזים.


תזונה – חשובה מאוד!

כשאנו מתאמנים במים או על יבש, כל תחושת מזון בחלל הבטן מעיקה מאוד.
כמו כן, אנו גם רוצים להגביר תפוקת החמצן בגוף. בשביל זה יש מזונות על ושימוש נכון במזון בריא דל שומן.

סימולציה רגשית של מצבי לחץ הילכדות בהתקפה של גלים,הילכדות מתחת למים וכל זאת לנסות עם הפעולות שציינתי פלוס אימוני הנשימה על יבש וברטוב.

אחד הדברים החיוביים בפעילות הזאת מעבר להטבה של שיפור הנשימה, זו ההתעלות וההבנה שהמחסום ליכולות הגוף הוא בראש שלנו וההשפעה של זה על שאר התחומים בחיים שלנו. כשרוכשים את היכולת להוריד דופק ולשלוט בנשימה זה נותן לנו כלים להתמודד עם לחצים ולפתח חשיבה חיובית כי כשחושבים שלילי נכנסים לסטרס ומאבדים את היכולת להתרכז בהחזקת האוויר.
את אימוני האפניאה לעשות עם אך ורק בלוויית מדריכים מוסמכים. ישנו את מור שרף שכבר הדריך אותי בעבר ועכשיו גם קבוצות שונות של גולשים.
ניתן למצוא אותו בפייסבוק. יש אתו עוד עמיתים ומדריכים שיוכלו ללמד.

 

אפקט הפחד
נקודות חשובות שיש לזכור
*זה תהליך מורכב ארוך ודורש המון סבלנות
*כדברי האמרה: “יום עסל יום בסל” אל תצפו לאותן התוצאות בכל פעם, זה  משתנה. העיקר ההתמדה ולאורך זמן אתם תשתפרו.
*עקומת הלמידה וההסתגלות שונה מאדם לאדם. אין מקום להשוואה ביניכם לאחרים.
*בריכה זו סביבה נשלטת ועם מים צלולים לכן חשוב יותר להתאמן שם ולא בים.
*עולם הצלילה החופשית הוא קסום ומיוחד אך הצרכים והמטרות שם שונים מגלישת הגלים.
*שניהם משלימים אחד את השני.
*לעולם לא להיכנס לתחרות מי מחזיק יותר זמן.
אתם לבד מתחת לגלים ולא עם החבר/שותף שלכם.
*אם תאבדו הכרה מתחת למים זה יהיה בשקט ומהר אף אחד לא ישים לב רק כשיהיה מאוחר מדי, לכן שוב – לא להתאמן לבד!!!

כשאתם חוזרים שוב לאחר האימונים לים חזק וגבוה בחורף הקרוב
אל תחשבו שאתם מוכנים לפרק את הגלים–בדקו שוב הציוד ואת היכולת האמיתית שלכם.


צוות
 getX מאחל בריאות, בטיחות ואושר בגלים לשנה החדשה.

 




 

אפקט הפחד

Spread the love