אינדונזיה פיג'י או מלדיביים - מי הכי שווה תיירות

אינדונזיה פיג’י או מלדיביים – מי הכי שווה?


בתמונה: אופיר עמית,פיג’י / צילום סקוט ויינר

 כתבה מאת: עידו דר אל

 מכירים את הבדיחה על הרב, הכומר והמופתי שנפגשים בבר ?

אז הפעם נתמקד בשלושת היעדים הנחשבים ביותר לים מושלם באקלים טרופי. איי פיג’י, איי אינדונזיה והאיים המלדיביים כמובן.

במבחן ההשוואה הזה ננסה לראות מה הבעד ומה הנגד ולבסוף נחליט מי מהם היעד המשתלם ביותר לגולש הישראלי הממוצע.

הסוואלים

שלושתם בעלי עונה זהה מחודש אפריל עד אוקטובר כשבתקופה זו מיטב הסוואלים מגיעים

למרות שבשאר ימות השנה יש גלים אבל בתדירות נמוכה יותר.

הסוואלים הנקיים והטובים ביותר מגיעים לאינדונזיה ממרחק עצום ומתפרסים היטב על כל הריפים לשני הכיוונים.

גם המלדיביים מקבל את אותם הסוואלים שיש באינדו ,אמנם בעצמה נמוכה יותר אך לא פחות טובים.

בפיג’י בגלל מיקומם, יש כמה שילובים בו זמנית של סוואלים בעלי פריוד קצר וארוך וגם של רוח.

…אם אפשר להגדיר את האופי של הסוואלים ביניהם, אפשר לומר שבפיג’י בגלל שהם קרובים יותר למקור הסערות,יש לגלים עצמה גולמית של הוואי עם פריסה לאורך הריף בסגנון אינדונזי.
אבל, זה נתון לשיגעונות הרוח המקומית וגלים מסוואלים קודמים כך שהרבה פעמים למרות תחזית מבטיחה – התוצאה בשטח שונה והגל יכול להיות מאכזב עם מדרגות או זרמים, עם שינויים חריפים באיכותו כמעט בכל שעה.
גם הגאות והשפל משפיעים יחד עם הרוח. הגאות מביאה איתה זרמים של אוויר קר לתוך הריף ופוגעת באיכות פני הגל. בזמן השפל פני הגל מתנקים בגלל שהריף החשוף מאט את הרוח ומפזר אותה עם סיבוב הגל לתוכו.

 

במלדיביים רוב הזמן הסוואלים נקיים ובודדים כלומר לא מתערבבים עם סוואלים אחרים אבל גם כן נתונים להתפרעות של צבר עננים מקומי שיכול להוביל לסערה אינטנסיבית של גשם ורוח שנמשכת כשעה שעתיים ומחרבשת את הים לכמה שעות. ישנו גם זרם “סובב איים” שדוחף את הגולשים החוצה מהגלים כלפי הים הפתוח ומאלץ לחכות ביאכטה או על האי עד שיירגע – בד”כ שעה שעתיים.

 

אינדונזיה היא הכי טהורה ונקיה מבחינת פיזור הגל על הריף. הוא מתגלגל בצורה נקיה עד הצ’אנל וכמעט ולא מושפע מרוחות בעונה הנכונה. גם הסוואלים מחזיקים הרבה זמן עד לסוואל הבא שמגיע.
בבאלי למשל ישנה רוח מזרחית כל היום בצד שמקבל את הסוואלים באולווואטו, פדנג, בינגין
ובבגי לנד. במערב יאווה יש רוח מזרחית כל היום עד הערב.

 

באיי מנטאוויס שבאזור סומטרה כמעט כל השבירות שם ללא רוח ובגלל ריבוי האיים הקטנים בדומה למלדיבים – הגלים מסתובבים ברדיוסים כאלה שאפשר תמיד למצוא גל עם רוח אופשור בזמן שבאי השכן ישנה רוח אונשור.

מהו הגל המסוכן ביותר?

 במקום הראשון: פיג’י

ריפים חדים כמו סכינים ברסטוראנטס ובקלאודברייק. הגל בשניהם מאגף את הגולש לתוך הריף ולא משחרר. שימוש בקסדה ובווסט אימפקט נפוץ בשניהם. בזמן השפל ובים גבוה של 8-12 פיט הגל מסוכן ולא משחרר את הגולש מהקצף לאורך כל הריף. בגובה כזה הגל דומה להוואי בעצמתו.
יש הרבה התקפות פתע מלמעלה ששוטפות את הגולשים. הצינורות חזקים מאוד, אכזריים ואינם מושלמים – הם משתנים בכל קטע של הגל. פריגטה פאס וליטל פייפס שנמצאים בצד השני של האי ויטי לבו גם מסוכנים בים גבוה. ארבעת הריפים האלה נמצאים בלב ים הרחק מחוף כלשהו ואינם מאפשרים הגעה לחוף מבטחים במקרה אבדן גלשן (למעט רסטוראנטס שבטאבארואה שהכניסה אליו רק לאורחי האי). הרבה גלשנים נשברים ולישים נקרעים.

במקום השני: אינדונזיה

גם היא מקבלת סוואלים גבוהים אך בגלל השלמות שלהם, הרבה יותר קל להתמודד
במיקום בליין אפ ובמקרה אבדן גלשן לא בעיה לצאת לצ’אנל בצד הריף ולהגיע ליאכטה אם אתם במנטאוויס או לאי אם אתם בבאלי למשל. גם שם בשבירות מסוימות משתמשים בשעת שפל בקסדה ובוטיז. גלשנים נשברים אך יחסית לפיג’י הרבה פחות, בעיקר מהסיבה  שרובם היי פרפורמנס עם גלאס קל יחסית.

ובמקום השלישי: המלדיביים

גם בים גבוה אין סכנה של ממש. הריפים שם אינם חדים וגם בזמן שפל נדיר יחסית להיפצע מהגל. אמנם בקולאס ובסולטנס יש צינורות גדולים וגם בצ’יקנס, אך כולם אינם קטלניים וכמות הגלשנים הנשברים קטנה יחסית. בדרום המלדיביים הגלים חזקים בהרבה אך שוב – אינם עוצמתיים כמו באינדו ובפיג’י.

אינדונזיה פיג'י או מלדיביים - מי הכי שווה

בתמונה: המלדיביים / צילום: מאט ג’ונסון.

ציוד גלישה
פיג’י

דורשת קוויבר הוואי – מגאנים של 76+ ועד סטפ אפ של 68-63 וגלשן קטן אבל להיי פרפורמנס. לכולם רצוי לישים בטווח של 10 פיט עד 6 פיט אבל לים חזק.

אם הגעתם עם פישים ולונג לא יהיה לכם הרבה מה לעשות איתם.

אינדונזיה
סטפ אפים היי פרפורמנס ולמי שמתעקש – יכול גם לצנרר עם טווינים ורטרו. אפילו בים עם צינורות גבוהים מאד הרבה בוחרים בגלשן קצר יחסית בגלל שהגלים נשברים כמו מכונה באותו מקום ומאפשרים מיקום נוח לחתור ולתפוס.

מלדיביים

 הכל כלול רטרו לונג פישים ועד גלשני היי פרפורמנס. רק אם יש תחזית לסוואל רציני יחסית של 6-8 פיט פריוד ארוך רצוי להביא סטפ אפ רציני 63-66 , לא יותר.

לוגיסטיקה והגעה לפי דרגות קושי

פיג’י

הכי קשה ומתישה בגלל שכל הגלים נמצאים על ריפים בים פתוח, מה שדורש הגעה בסירה קטנה…תנאי הרוח והים שם לא מאפשרים עגינה או תנועה של יאכטות כמו במלדיביים ובמנטאווייס. אם מוצאים סירה, בד”כ מוגבלת ל 4-5 שעות לא יותר כולל ההגעה והחזרה.
במידה ותנאי הים חזקים או קיצוניים כמו שפל הרבה יסרבו לגלוש בקלאודברייק או ברסטורנטס וירצו את הגלים החלשים יותר כמו בנמוטו לפט או וילקס פאס. לגלוש בפריגטה פאס זה מסע ליום שלם כך שאם הגל לא טוב אי אפשר לדעת כי הוא מבודד ואין מי שיצפה בו וידווח. עלות הסירה גבוהה מאד – לפחות 100 דולר ואין אפשרות לפעמיים ביום, לפחות 45 דק’ לכל כיוון. גם הגולשים המקומיים מתארגנים על סירה משלהם לכל היום ולא שטים הלוך ושוב.

לא צריך ויזה לפיג’י, אך הטיסה ארוכה מאד. ממוצע של 22 שעות במקרה של עצירה אחת וברוב הפעמים יומיים טיסה מתישה.

אינדונזיה
המכשול הגדול ביותר שצריך זה ויזת כניסה. לישראלים בכלל אין כניסה, אינדו הינה ריבונות מוסלמית שאין לה יחסים דיפלומטיים עם ישראל. הדרך היחידה להיכנס היא עם דרכון זר או להתלוות למארגן טיולים ישראלי עם דרכון זר אחרי תשלום עבור הויזה.

קבלת הויזה מסובכת. אם מאשרים אותה צריך לטוס לשגרירות אינדו בתאילנד או בסינגפור, לשלם ולקבל את הויזה. רק אז ניתן לטוס לאינדו ובד”כ לבאלי. לעיתים זה יוצר שרשרת של 3-4 טיסות – מייגע מאד.

הגעתם לבאלי, יש שם הכל. הסעות לאיים שכנים ולמחנות גלישה, טוסטוסים ומכוניות להשכרה לחופים המפורסמים. אזהרה הנהיגה בצד השני של הכביש כמו באוסטרליה.

מלדיביים

 לא צריך ויזה, הכי מפנק בעולם. טיסה לסרי לנקה ומשם לאי הבירה מאלה. מי שסגר יאכטה באטול הדרומי לוקח טיסה פנימית של שעה ליעד – שם מחכה היאכטה. נוחתים בשדה לוקחים אתכם בסירה מהירה לבית מלון או ליאכטה שתשנו בה בכל האיים בין הגלים.
הכל כלול אוכל שתיה ולינה. מי שנמצא על אכסניה באי קולאס יכול לקחת סירה מהירה עם כמה גולשים לשבירות באיים אחרים.

עלויות כרטיס טיסה
פיג’י

הגעה לפיג’י יכולה להגיע בקלות בין 4-10 אלף דולר אם קונים לפי תחזית גלים.
אפשר למצוא באלפיים דולר אבל צריך להחליט על תאריך מראש ולסגור טיסה.
השהות בטבארואה ונמוטו הינה 480 דולר ללילה, כן כן לא טעות. אפשר למצוא עוד מלונות באי הגדול אבל רחוק מהגלים הטובים וצריך להזמין כל ערב מראש סירה .

אינדונזיה

כולל הויזה יכול להגיע ל 1,800 דולר אך מתקזז עם מחיה זולה שם.

מלדיביים

הכי זולה –  600-1,000 דולר תלוי בקומבינה פלוס מחיה זולה על האי קולאס או מחיה יקרה על יאכטה/אי שהוא בית מלון כמו לוהיפושי או פסטה פוינט שזה 150+ דולר ללילה ולא כולל הסעות לשבירות אחרות.

אינדונזיה פיג'י או מלדיביים - מי הכי שווהבתמונה: אינדונזיה / צילום ג’ולי

 עכשיו מגיעים לישורת האחרונה שהיא…

בחירת אופי הגלישה והגלים
פיג’י

לא משתלמת אם אין סוואל גדול מכיוון שקלאודברק עמוס ב 50 גולשים “אמיצים” בכל פעם כשהים רק בגובה ראש. בים רציני של 6-8 פיט ומעלה מתרוקן. בים נמוך הגל לא שווה את הסיכון בלהיחתך על הריף החד והצינור לא מספיק גדול בכדי לעבור את הגל לאורך הריף. רסטורנטס דורש פריוד קצר וכיוון אחר מקלאודברק, עמוס מאד בגאות עם הרבה גולשים “אמיצים” שבורחים עם כניסת השפל והתגלות הסלעים החדים כסכינים עם בורות ביניהם.

בים של מותן עד ראש לא שווה להתרסק על הריף כי הגל מהיר מאד ולא מאפשר מעברים בלי לקבל את הליפ בגוף או בראש. הגלים האחרים בסביבה בים של מטר פלוס אינם מרשימים והרבה פחות טובים מהמלדיביים.

אינדונזיה

היהלום שבכתר לחובבי הצינורות הארוכים והמושלמים. אבל, גם דורשת סוואלים חזקים אם כי לא בהכרח גבוהים. מי שאין לו ניסיון בצינורות יתקשה לרדת אותם או לסיים בצ’אנל ועלול למצוא עצמו על הריף בכל פעם. חיסרון גדול – אינדונזיה מאד צפופה, כמעט בכל שבירה בבאלי יאווה או במנטאווייס. כמעט כולם שם שוחטים בעלי ניסיון בצינרור או ברמה גבוהה של ביצועים. נקודת הטייקאוף הינה קטנה בגלל השלמות של הגלים, אין פיזור על פני השטח המאפשר לבחור גל הרחק מהצפיפות בפיק. למי שיש סבלנות וזמן יוכל למצוא את הגלים הטובים ולתת צנרור ארוך.
המלדיביים
נקודת המוצא לגן עדן לגולשים בינוניים ושוחטים שאינם רוצים להתאבד בצינורות על ריפים חדים. מבחר הגלים שם ברדיוס קרוב ותחושת הביטחון של מים עמוקים יחסית לאינדונזיה -הבדלי הגאות והשפל אינם גדולים יחסית לפיג’י ואינדונזיה (עשרות מטרים של הפרש בריף).
הגל סלחני ומאפשר להחליט אם רוצים להיכנס לצינור צפוף או לתמרן לקיר עם ביצועים.
טמפרטורת  המים
פיג’י

יכולה להיות קרירה בגלל הרוח ורצוי ללבוש ווסט ניאופרין או אפילו חליפה קצרה 2 מ”מ
גם להגנה מהריף. המים עצמם מושלמים נעימים ולא חמים מדי. אפשרי לגלוש רק עם לייקרה ומכנסי גלישה (רק אם אתם רוצים מזכרות מהריף).

אינדונזיה

המים קרירים ונעימים רצוי ללבוש ווסט קצר ואם אתם בריף רדוד מאד עם צינור רציני אז חליפה קצרה.אפשר לייקרה ארוכה.

המלדיביים

הכי כיפים חמים ונעימים ומספיק לייקרה אין צורך בכלל בווסט או חליפה. אפשר גם רק מכנסי גלישה אין סכנה מהריף.

בשלושתם השמש יוקדת והקרינה חזק – חובה למרוח קרם הגנה רציני על הפנים וכל חלק חשוף. לשים לב – בחתכים מהריף באינדו ובפיג’י רצוי לחטא מיד על הסירה במי חמצן או לשפשף חזק עם ליים חתוך לצורך חיטוי מידי. יש בקטריות אלימות בריפים האלה שיכולות לגרום להרעלת דם מיידית ואשפוז בבית חולים.

קיפודי ים יש מלא במלדיביים ובאינדו, פיג’י פחות. בכולם יש דגי עקרב ודגי אבן ארסיים.
רק בפיג’י יש נחשי ים ארסיים רואים אותם מרחוק לא לגעת ולא ללטף. בשלושת היעדים אין כרישים תוקפניים, רק של ריף שמסתפקים בדגים ולא מעוניינים בבשר אדם.

לסיכום

פיג’י

 מי שרוצה להתאבד בים סטייל הוואי שיסע לפיג’י עם מוכנות להוציא ים כסף על לינה מפנקת באי או להתכלב בסירת דייגים כל יום כל היום.

  • קוויבר הוואי חובה
  • ציוד מגן קסדה ושכפץ להגנה או ציפה חובה בים גבוה או רדוד
  • בוטיז חובה לגלישה בשפל
  • טיסה יקרה בטירוף
  • לנסוע רק בתחזית ממש ממש טובה
  • הצינורות שם ממש כבדים וענקיים לא לבעלי לב חלש או חסרי ניסיון

אינדונזיה

  • קוויבר להיי פרפורמנס עם סטאפ אפ לים חזק
  • קסדה רצוי לא חובה
  • בוטיז מומלץ לריפים מסוימים
  • להכין הרבה כסף ליאכטה או לינה במנטאוויס לחילופין לחיות בתקציב נמוך בבאלי ובשאר האיים
    מלא גלים מכל הסוגים אבל צפוף
  • שילוב מושלם של צנרור ארוך וביצועים אבל למנוסים

מלדיביים

  • קויבר מה שבא לכם
  • הכי כיף, הכי נוח, הכי זול משלושתם
  • למי רוצה ליהנות מהגלישה ולא להתכסח מצינורות קשים
  • גם בים גבוה בטוח שם, לא צריך ציוד מגן ולא בוטיז
    יש ימים וספוטים לא עמוסים ומספיק גלים לכולם שמאפשרים לנסות ולהסתכן בביצועים.

בהצלחה ותיהנו

Spread the love