נשים

אשת חיל גולשת מי יתנני


כתבה מאת / עידו דר אל . צילומים: הילה וחני עובדיה

בדרך כלל כשעושים כתבה על גולשת היא אלופת עולם מקצוענית או יוצאת דופן בגלישה שלה. לכבוד יום האישה החלטנו במערכת GETX  לתת במה לאישה מיוחדת שלא רק מהווה חלק בלתי נפרד מהמותג גלשני hani  ,יש לה חלק חשוב בהיסטוריה של הגלישה הישראלית. גם מתחת לראיון הזה מסתתר סיפור אהבה יפה ומרגש של שני גולשים שעברו יחד דרך ארוכה בים וביבשה.
תכירו, הילה גלעדי – עובדיה

 אישה עצמאית המנהלת משפחה, יד ימינו של השייפר חני עובדיה וגם גולשת.

אהלן הילה, מאיפה את במקור(היכן גדלת?)
נולדתי בבת ים, ואת שנות ילדותי העברתי בבאר שבע ונתניה. בנעוריי עברנו לרעות, שם ההורים שלי גרים עד היום. אבא שלי איש צבא כך יצא שעברנו המון בתים.

מתי התחלת לגלוש? באיזה חופים?

למרות שגרתי ממש ליד הים רוב שנות הילדות שלי, התחלתי לגלוש רק בגיל 20. אחרי הצבא נסעתי לעבוד אצל דוד שלי בקליפורניה,  כדי לחסוך כסף לטיול בדרום אמריקה. בקליפורניה נחשפתי לעולם הגלישה והתחלתי לגלוש,

התכניות לטיול בדרום אמריקה התחלפו בטרפת גלישה. חיפשתי דירה קרוב לים ומצאתי את עצמי גרה על הפיק באושנסייד. שם הכרתי שייפר מקומי בשם לו שייצר לונגבורדים בעיקר ועבד בחניית הבית שלו, לו ומשפחתו אימצו אותי לחיקם והוא זה שלקח אותי לכל הספוטים הנכונים בדרום קליפורניה ועל הגלשן הראשון שלי, שהיה לונגבורד 0׳9 עצום ועבה שילמתי בתשלומים במשך חצי שנה…
בחודש הראשון שגלשתי המים היו חמים יחסית ובהמשך שאלתי חליפות מהילדים שלו. ליום הולדתי ה21 הוא גם דאג לי לחליפת הגלישה הראשונה בחיי (המים בקליפורניה קרים כל השנה).

לימדו אותך לגלוש או למדת לבד?

התחלתי ממש לבד, כנראה כשאתה לא מודע לגלים ולים גם אין פחד. לו השקיע בי, לקח אותי לים ודאג לי במים. אבל, בהמשך מי שבאמת לימד אותי לגלוש זה חני.

אני זוכר שראיתי אותך לראשונה בשנות ה90 כמוכרת-עוזרת בחנות המפעל של אינטרסרף (באותו זמן חני עבד בתיקוני הגלשנים אצלם)

נכון, כשחזרתי לארץ בגיל 22 עם הגלשן האימתני הזה (שכמעט לא רצו להעלות לטיסה מה שגרם לי לפרוץ בבכי נוראי שהבהיל מאוד את הצוות). נסעתי למפעל הגלשנים אינטרסרף לחפש לו חרב, איציק ענבי (השותף של ניר אלמוג השייפר), שאל אותי אם אני מחפשת עבודה, ונשארתי שם ארבע וחצי שנים…
התחלתי כמוכרת (אחרי שאיציק הבין שאני והנה״ח זה לא שידוך טוב לעסק),
בהמשך ניהלתי את החנות וכל מה שקשור ללוגיסטיקה של המפעל.
זאת הייתה תקופה שונה, היו מעט בנות במים יחסית. מאיה דאובר למשל
(אלופת הארץ בגלישת גלים והמקצוענית הראשונה שהתחרתה בחו”ל)
הייתה מבחינתי בבחינת אגדה וכמעט שלא היו בכלל עובדות במפעל גלשנים.
לקח לי המון זמן ועבודה קשה כדי לגרום ללקוחות לסמוך עליי ולשבת איתי על הזמנות של גלשנים חדשים, לתמחר תיקונים למכור גלשנים ובכלל להבין שהילדה הזאת מבינה על מה היא מדברת.

איך הכרתם?
את חני ראיתי והכרתי באינטרסרף. מאז שהכרתי אותו חני עושה שייפים.
באותה תקופה הוא עבד  כמלטש, יצק ותיקן גלשנים ובערב שייף. הייתה לי ישר הרגשה שהוא המשהו המיוחד שלי. היינו הולכים יחד כל יום אחרי העבודה ברגל לגלוש במערבי ואח”כ ישנים אצל ההורים שלו. מי שמכיר את חני, יודע שהוא גולש בחסד. יש לו סגנון מאוד ייחודי ועמוק הוא קורא את הגל בצורה אחרת. לגלוש ממש הוא לימד אותי וגם כל מה שאני יודעת על גלשנים, גלישה וגולשים.

אשת חיל גולשת מי יתנניבתמונה: הילה וחני בתחילת דרכם בחוף המערבי – הבית השני שלהם

כשהכרת את חני הוא עבד בתיקונים באינטרסרף ואז החליט להיות עצמאי לתקן לבד וללמוד לשייף. האם היית אתו בעניין, כלומר תמכת בהחלטה? מה הרגשת כחברה שלו ?
אחרי שהרומן “הסודי” שלנו באינטרסרף נחשף (איציק ניחש את זה דיי בהתחלה) עברנו לגור יחד בדירה קטנה ברח גאולה קרוב לחוף הדולפינריום בתל אביב. אני התחלתי ללמוד משפטים, עדיין עבדתי בחנות, חני עזב את אינטרסרף ופתח סדנא (תיקונים ושייפים) בחצר הקטנה שלנו. שנינו תמכנו מאוד האחד בשני, הוא בלימודים שלי ואני בפתיחת העסק. האמת שאז עוד לא ידעתי כמה הבחירה של חני באומנות הזאת של שיוף גלשנים תשפיע עלינו כזוג וכמשפחה. מה שכן, לאינטרסרף יש חלק מאוד גדול בזוגיות שלנו ובבחירה להיות חלק מתעשיית הגלישה. זאת הייתה תקופה נפלאה עבורי.תמיד היה לי גיבוי מאיציק, ניר ורמי ובכלל כל חבורת ימי בית מרכזים (לפני שבניין מרכזים נשרף ואינטרסרף עברו למשכנם הנוכחי) – דורון מלכי, גיא סודרי ורועי ורדי חברי הילדות של חני שהכרתי שם הם גם החברים הכי קרובים שלנו גם היום.

בהמשך, כשחני החליט לפתוח מקום משלו הייתה בזה התחייבות כספית ומחויבות לשעות עבודה קשות בעיקר שהתעשייה הוותיקה בארץ בזמנו לא עודדה במיוחד שייפרים לעצמאות וידעת שמחכה לו תקופה קשה של ניהול העסק מעבר לעבודת הכפיים.

האם היית בעסק? עזרת לו לנהל? איך התמודדתם עם השעות המרובות  שחני עבד ללא הפסקה מהבוקר עד הערב?


חני הקים הכל לבד מהייצור ועד הניהול, בקושי ראינו האחד את השנייה והמשאבים שלנו הופנו רובם למפעל, מה שיצר מתח. אבל, לא הרגשתי שלקחתי סיכון כי ידעתי גם אז שחני חרוץ ומוכשר בצורה בלתי רגילה. זה מאוד נדיר לעסוק במה שאתה הכי מחובר אליו. ההבנה הזאת של הגלים וכל התהליך של ייצור הגלשן בידיים מעניקה לו יתרון עצום כשייפר. היה מאוד מאתגר להשתלב ולמקם את הגלשנים והמפעל שלנו כאוטוריטה בתעשייה, זה דרש מחני המון שעות עבודה, נסיעות להשתלמויות בחול ויצירת קשרים. ממני נדרש ים סבלנות 🙂
התחתנו כמה שנים אחרי שהמפעל נפתח, בשנים הראשונות עוד הייתי סטודנטית והייתי שם פיזית מאז שסיימתי את הלימודים ועד היום.

אשת חיל גולשת מי יתנניבתמונה: הילה וחני – חתונה בסגנון הוואי

 במה את עובדת בנוסף לנוכחות במפעל?

נכון לעכשיו אני עו״ד בסניגוריה הציבורית, מחוז מרכז.

האם עשית הפרדה בין העבודה במפעל לקריירה במשפטים?
הקריירה שלי מאוד תובענית ואני פחות נמצאת במפעל. עם זאת, אני חיה ונושמת את העסק מיום הקמתו, הוא נוכח אצלנו בבית 24/7. אני חושבת שזה נכון לכל זוג שאחד מהם או שניהם עצמאים, על אחת כמה וכמה עצמאי שמייצר מוצר, אלו חיים משפחתיים מאוד מורכבים וזה באמת דורש מבני הזוג להגמיש את ההסכמות ביניהם כל הזמן.
כשחיים עם בן-זוג שיש לו מפעל גלשנים, הגלישה מתערבבת עם הלקוחות במים שרובם גם בחוף הביתי שלך. איך עושים את ההפרדה, האם את מדברת על העבודה במים או מתנתקת?

 באמת הכל מתערבב במים, במיוחד במערבי שהוא החוף הביתי שלנו.
אני לא מדברת עבודה במים, אני מאוד מפוקסת גלים ובד”כ יושבת בצד,
במיוחד היום כשהסשנים שלי מוגבלים בזמן. אני הכי נהנית לראות את הלקוחות והחברים שלנו נהנים עם הגלשנים של חני, אז השיחות בעיקר על הביצועים והגלשנים וזה מטעין באנרגיות. 

שאלה רגישה: נשים מסוימות מחפשות נוחות וביטחון כלכלי בבחירת הבעל וההחלטה להתמסד כלומר חתונה. האם המפעל היה יציב כלכלית או שהחלטת לתת גיבוי לחני עד הסוף ? האם כשהתחתנתם דיברתם על העתיד הכלכלי, על ילדים? ואיך זה השתלב עם הקריירה שלך?

החלטות לגבי העתיד הכלכלי שלנו גם היום  מתקבלות ברקע קבלת ההחלטות הניהוליות והכלכליות של המפעל. ההתחלה הייתה לא פשוטה

אני חושבת שזה גם קשור לבחירת בן זוג באופן כללי. סביבי יש המון נשים, אמהות בעלות עסק עצמאיות וחזקות וגם במקרה שלהן זו בחירה משפחתית מאתגרת. אני חושבת שלעסקים קטנים בארץ בעיקר יצרניים קשה להגיע ליציבות כלכלית וזה מאוד דינמי, השיקול שהנחה אותי הוא פחות היציבות הכלכלית אלא האמביציה. חני הוא אדם אמביציוזי ומלא תשוקה למה שהוא עושה וזה סוחף. במבט לאחור היום אני יודעת שאני חיה עם אמן. לחני יש מתנה בידיים, זה הייעוד שלו וזה גם מה שהקסים אותי בו.

**זה נכון שזה לא פשוט ומאתגר כשזה מכתיב את החיים כמשפחה מבחינת שעות העבודה ההשקעה בעסק, והקריירה שלי אבל ייעוד בוחר בך, לא אתה בו**

כשנכנסת להריון האם גלשת קצת אז?
זאת באמת נקודה מאוד רגישה, לא  הפסקתי לגלוש אבל כמעט לא גלשתי בכלל. בהריון עוד גלשתי עד חודש שישי .

מה קרה כשנולד הבן שלכם? איך הרגשת כאמא? חשבת שתחזרי לגלוש מתי שהוא?
אחרי שניר נולד ( בן 5 וחצי היום) היה לי מאוד קשה לחזור לגלוש. אני זוכרת שירדתי לים שבועיים אחרי שילדתי ורצתי בשמחה למים עד שהכה בי הפער
של איך שזכרתי שאני גולשת לעומת מה שקרה שם בפועל. הייתי כבדה, הרגשתי כמו לוויתן על פיש, לא הייתי יציבה  כמעט לא הצלחתי לעמוד…
היה ים קיצי ויפה של 60 ס”מ ואני בקושי עליתי למעלה. יצאתי מהמים בוכה,זרקתי את הגלשן על החוף בדרמטיות והכרזתי ברוגז על הים. הברוגז נמשך כמעט שנתיים, רוב הזמן לא רציתי אפילו לשבת מול הים. כעסתי על חני כל פעם שהיה לו זמן ללכת לגלוש והיה לי גם מאוד קשה לעזוב את ניר וללכת לים חשתי אשמה,  כי יש תינוק קטן שתלוי בי והיה מאוד מסובך לתזמן את זה עם ההנקות. אבל, לאט לאט בניתי את הכושר מחדש וחזרתי לעצמי. לגלישה חזרתי ממש רק אחרי לידת בננו השני, אמיר (בן שנה ועשרה של סטייל ומתיקות אין סופית).

לא מזמן נסעת את וחני לחופשת גלישה וסגרתם מעגל אחרי 16 שנים שהכרתם. איך התחושה?

לפני קצת יותר משנה היינו 12 יום בלי הילדים בסרי לנקה. העזתי ושחררתי את ניר (הבכור) ואמיר שהיה ממש תינוק קטנטן, תודות להורים המדהימים שלי שעברו אלינו. השארתי חמ״ל הוראות הפעלה ומכתב לכל יום+ פעילות לניר…
בדיעבד ההיסטריה הייתה לא נחוצה כלל ואני ממליצה לגמרי 🙂 זה היה מאוד מרגש לנסוע יחד לבד לגלוש, זה אולי נשמע מצחיק אבל לא יוצא לנו לגלוש ביחד כמעט בשגרת היום יום, לכן הטיול היה חלומי. אומנם נרדמנו שם בשמונה – תשע כל ערב והיה פחות זמן לרומנטיקה אחרי 3-4 סשנים, אבל חזר לי המוג׳ו של הגלישה.

אשת חיל גולשת מי יתנניבתמונה: רגע של אושר-לבד בלי הילדים בחופשה הראשונה

איך זה לגלוש על יצירה של בן זוגך, גלשן גלים שהמותג המשפחתי כתוב עליו ?
יש לחני אותה הקדשה מיוחדת שכתובה ליד המידות על כל גלשן שהוא מכין לי כבר 15 שנה. הוא חזר מחו”ל עם גלשן שעשה יחד עם השייפר מייקל אנדרוז (שייפר ידוע בקליפורניה בעל שם עולמי) אני התאהבתי בגלשן ועד היום כשהוא מפורק לגמרי אני שומרת לו פינה חמה בלב ומוציאה אותו לים מדי פעם.
על הגלשן הייתה הקדשה ממייקל לחני, והיא נכתבת כאמור על כל גלשן שלי עם השינויים המחויבים: “To my wife go hard”

זה מאוד מרגש, אני ברת מזל שיוצא לי לנסות כ”כ הרבה סוגים של גלשנים,
הרבה רוצים להתחתן אתו בגלל זה. אבל, גם לאשתו של הסנדלר יש רוב הזמן קוויבר של  מקסימום שני גלשנים.

אשת חיל גולשת מי יתנניעד כמה הגלישה היא חלק ממך?

אחרי שחזרנו מהנופש בסרי לנקה החלטתי שאני שמה את הגלישה בראש סדר העדיפויות שלי. הגלישה היא חלק ממני, החלק הכי טוב שבי. לא סתם אומרים שזה אורח חיים, אין עוד מקום שבו אני נוכחת ברגע כך כשזה מתלבש נכון אני שומעת את דפיקות הלב והנשימה שלי, שומעת את הצליל של הרייל במים ופשוט מאושרת.

**אני באמת ברת מזל שיש לי את המתנה הזאת בחיי** 

אשת חיל גולשת מי יתנניבתמונה: הילה בסרי לנקה

 

זה מחייה אותי, וזה תורם גם לאימהות שלי. זה נכון שזה בעיקר מורגש אצלנו האימהות הגולשות ועל אחת כמה וכמה העובדות. זה ספורט מאוד מחייב מנטלית ופיזית בצירוף העובדה שאין גלים כל הזמן וכשכבר יש – הרבה יותר קשה לעזוב הכל ולרוץ לים. אבל, זה כ”כ מתגמל שזה פשוט חשוב לייצר את ההזדמנויות הללו עבור כל בני הבית, זה רווח נקי כשאמא רגועה אחרי סשן ולא בודקת את מצב הים כל הזמן 🙂

האם תלמדי את ילדיך לגלוש?

נירנור כבר גולש, לראות אותו תופס גלים זה כמו להיות על הגל הכי טוב שלי,
אני חווה את ההתחלה שוב איתו ולשמוע אותו מדבר על הגלים שלו זה תענוג אמיתי. אני קצת מלחיצה אותו ב ״תחתור…תחתור״, אז חני מלמד אותו בעיקר.

אשת חיל גולשת מי יתנניבתמונה: ניר תופס גל, אבא חני צופה

אני כבר מחכה לשבת עם שניהם בפיק ולנסוע לגלוש בעולם יחד. טיילנו יחד עם המיכאלים בסרי לנקה, כשכל המשפחה גולשת זה מאוד מגבש משפחתית.
היינו עם הילדים בחופשת גלישה וזה היה מדהים, אומנם גלשנו במשמרות אבל לא רחוק הרגע שנשב כולנו יחד במים.

אשת חיל גולשת מי יתנניבתמונה: ניר ואמיר מצטרפים לחופשה המשפחתית עם תיקי הגלשנים

אני רואה בכם שגרירים של גודוייבס ואלוהה ישראל  מול כל העולם הגלישה. ספרי לנו איך זה לארח אגדות גלישה אצלכם בבית (כמו טום קארן ואחרים מחו”ל)?
אני חיה בסרט גלישה… הייתה חוויה מדהימה לארח פה את טום קארן,
הקשר שנוצר בינו לבין חני והקרבה הזאת מאוד ייחודיים. מאוד מצחיק לחשוב פתאום שטום קארן ישן על מצעים של מיניונים אצלי בבית. הוא איש מרתק, מצחיק ונטול מניירות. כך יצא שקיבלתי טיפים לגלישה מאלוף עולם 3 פעמים..

יש המון דמיון באופן שבו טום קארן וחני תופסים את הגלישה, ולכן החיבור הזה מאוד טבעי. האמת שהרומן עם טום קארן ואחרים התחיל דיי מזמן, באחד הביקורים של חני בקליפורניה בארוחת  צהריים אצל אל מריק (השייפר האגדי) בבית. זה באמת בונוס לארח ולהתארח אצל גולשים ואנשים מהתעשייה בחו״ל, זה מרחיב את מעגל החברים ואת הלב.

אשת חיל גולשת מי יתנניבתמונה: טום קארן (חולצה לבנה) בסשן מוזיקה עם אורטל פלג בחצר המפעל של חני

את מתעסקת במשפטים וחני בעבודת כפיים שדורשת דיוק וגם יצירה אומנותית. יחד עם זאת  יש ניהול עסק, משאבים לוגיסטיים וצוות עם משכורות. האם את הצד הרציונלי ?האם חני מתייעץ איתך בקונפליקטים עסקיים? מי מקבל את ההחלטות הקשות?

אני הצד הרציונלי יותר אפשר לומר, אני יותר טיפוס של שורה תחתונה. חני לימד אותי המון על התבוננות בדרך יותר מהתוצאה וזה שילוב שעוזר מאוד כשמקבלים החלטות בנוגע לעסק. אני באמת מאוד מעורבת בכל מה שקשור למפעל כי זה מאוד חשוב לי, תכלס זה מפעל חיינו.

 אני יודע שיש לכם סוג של רוחניות ואמונה בטוב לב ומעשים טובים,
האם זה השתנה במהלך השנים?מתי אתם בוחרים לתת?

המקצועות שלנו באמת מאוד שונים, אבל אני חושבת שלשנינו יש תחושת שליחות במה שאנחנו עוסקים בו כל אחד מהמקום שלו תורם ומעניק במובן מסוים.

איך אתם כהורים גולשים משלבים הכל – עסק, ילדים ואחראיות ניהולית?
האם זה שינה אתכם?

ניהול זמן וסדרי עדיפויות אלו נושאים שמעסיקים את כולנו כהורים, חני השתנה מרגע שנהיה אבא הוא נהיה ממוקד יותר עם לקוחות וחברים בכדי לסיים מטלות ולנצל כל אפשרות להיות עם המשפחה. העבודה שלי מחייבת המון השקעה ושעות עבודה וזה דורש ג׳ינגולים משנינו. הילדים נמצאים המון במפעל. זה והצוות המופלא שמרכיב את המקום הזה ובמיוחד צורי, ג’ימי ורון פוצקי מה שהופך את סביבת העבודה למאוד משפחתית, זה גם הקסם של חני והעסק – כולם מרגישים שם בבית. המשפחה  המורחבת שלנו תומכת בנו מאוד, יש לנו המון עזרה עם הילדים כשאנחנו בעבודה  מצד ההורים שלי וגיסתי האלופה סיגל ע. ההורים שלי לגמרי מפרגנים לי שעות גלישה וטיולים.

**הם גם מאוד גאים בחני, במאי הקרוב נחגוג 16 שנים ביחד אי”ה,  כך שהם מלווים גם אותו מהקמת העסק**

אשת חיל גולשת מי יתנניבתמונה: ניר עוזר לאבא במפעל

האם יש מסר שהיית רוצה להעביר לגולשות שחוששות לאבד גלישה לנישואין, אמהות ומחויבות?

קשה לי לנסח מסר אחד ברור, זה גם מאוד משתנה משלב אחד של האימהות לאחר. אני עדיין עובדת על האיזונים כל הזמן. אולי לא להתחתן עם בן זוג שגם גולש שיהיה מי שישמור על הילדים ויצלם, יש לי ממש מעט תמונות גולשת 🙂

האמת שהתובנה שלי היא לא לוותר לעצמי במקום הזה – דווקא מתוך ההבנה שזה חלק גדול ממני, לדאוג לייצר את ההזדמנויות האלה לגלוש בדיוק כמו דברים חשובים אחרים, עם כמה שפחות רגשות אשם . לא להילחץ מהתקופות האלה שאנחנו גולשות פחות כי משהו אחר תופס את הפוקוס, זה זמני וללכת לגלוש מתי שרק אפשר, גם על 30 ס”מ…אהה כן – וציוד טוב ומגוון. אם יש לקח שלמדתי זה לא לרוץ עם השורט 10׳5 שבועיים אחרי הלידה, אבל בשביל זה באמת צריך להתחתן עם שייפר.

אשת חיל גולשת מי יתנניבתמונה: הילה וחני – שניים שהם מותג אחד

מערכת GETX מודה להילה גלעדי – עובדיה על הרגישות האומץ והפתיחות לשתף אותנו ברגעים האינטימיים והלבטים שעברו עליה ועל משפחתה במהלך השנים.

נשים יקרות, אתן בעידן של פריחת מותגי גלישה וציוד ולא מעט גולשות נמצאות במים. הודות לנשים כמו הילה ואחרות אתן יכולות להמשיך את הלייפסטייל הזה, גם כאימהות ועצמאיות עם תובנות ,שאושר שמחה ובריאות באים יחד עם גלישה משפחה וקריירה.

זה בידיים שלכן, אלוהה ויום/ים האישה שמח .

 

 

Spread the love