מחזירים את הים לעם – נקי יותר ופחות מזוהם

מחזירים את הים לעם – נקי יותר ופחות מזוהם

כתבה מאת: עומרי חצור / צילומים: פייסבוק – הים חוזר לעם

האמת, הרבה דברים התקדמו בנושא הסביבתי שאנחנו מנסים לקדם בכל דרך אפשרית, בכל מיני ערוצים שונים ובעזרת כל כך הרבה אנשים שרוצים מציאות אחרת.

הדבר הראשון: מודעות

כשהתחלנו את כל הפרויקט שנקרא "הים חוזר לעם" לפני שנה וקצת. הדבר העיקרי שעניין אותנו היה המלחמה על המודעות של אנשים לסביבה שבה הם חיים ואני חושב שבנושא הזה נחלנו הצלחה יחסית שאפשר לזקוף לזכות כל אחד ממי ששותף להבנה הזאת ותורם את חלקו בכל צורה שמתאימה לו. אז המודעות עולה, יותר אנשים יודעים מה עושה הביוב והפלסטיק למערכת שבה אנחנו חיים,

….אבל בין לדעת ובין לעשות יש הבדל גדול, ולשכנע אנשים לקחת את הזבל שלהם מהחוף אל הפח היה ועדיין נשאר האתגר הכי גדול.

כשהרוב המכריע יפנים שכל פיסת פלסטיק שיוצרה אי פעם עד היום תישאר פה עוד הרבה אחרי שהילדים שלנו ייעלמו אז המעורבות ותשומת הלב שלהם לנושא תעלה, אז יהיה להם יותר קשה לקבל הזנחה ופגיעה בים ובטבע מצד אנשים אחרים כמו גם מצד הרשויות המזהמות כדרך קבע את הסביבה שלנו בדברים שלפעמים גרועים בהרבה מפלסטיק.

איפה טעינו בדרך?

אני מאמין שאנחנו צריכים לשאול את עצמנו בכל רגע פנוי איפה המערכת נכשלה כשחינכה אנשים להשאיר את הסביבה שלהם מלוכלכת. המערכת בטוח לא שואלת מספיק את השאלה הזאת וככל שהזמן עובר אני לומד שהסיבה לכך שהשאלה המהותית הזאת לא נשאלת מתייחסת לדרך שבה עוצבה המערכת, עוד לפני זיקוק חבית הנפט הראשונה שבתורה יצרה את הפלסטיק שמאיים לחנוק אותנו.

כשאני מסתכל ממבט הלוויין או הציפור על כל הסיפור שלנו – על הכדור, אני מבין שהמרחק מנקודת ההרס העצמי לא כל כך רחוקה ושהכול תלוי ביכולת שלנו להטיל ספק במערכת שעוצבה כדי להחריב אותנו. אם ניכנס רגע להיבט הפילוסופי של נקודת הזמן שבה אנחנו נמצאים אולי נוכל להבין שיש סיבה מספיק טובה לכך שהמערכת נבנתה בצורה הזאת, ואם לא נשכיל לעצור רגע בכדי לשאול ולהבין למה, אז כנראה שמגיע לנו שהיא תחסל אותנו.

עד כאן ועכשיו לעבודה!

בדיוק בגלל זה הגיעה בחודש שעבר לחוף גורדון קבוצה של אנשים שכבר הבינו שנמאס להם לשאול, אל המקום שבו חגגה עיריית תל אביב באופן כל כך אירוני את חופיה היפים והנקיים בחוף שידע כל כך הרבה ימים שחורים. הגענו לשם כדי להעביר עמדה וגם הצלחנו כשהמטרה הייתה ונשארה להגיע לחשיפה גדולה ככל האפשר ודרכה לגעת בכמה שיותר אנשים כדי להראות להם שכשההיגיון נמצא איתך, רצוי וגם מומלץ להשמיע את הקול שלו. הסרטון שהופק אחרי האירוע הגיע למספר גדול של אנשים והתמונות שעלו בדף הפייסבוק של "הים חוזר לעם" הצליחו לעבור את סף מאה אלף האנשים שראו אותם.

מה הלאה?

אז עמדנו במטרה, המודעות עלתה ואיתה גם השאלה "מה הלאה" והסיבה לכך מאוד ברורה, כי יש כל כך הרבה דברים שצריך לעשות, לשנות ולתקן, כל כך הרבה עד שלפעמים קשה להצביע במדויק על המקום שממנו כדאי להתחיל. לצערנו הזרמת הביוב הבאה תמיד נמצאת מעבר לפינה ולכן חשוב לייצר לחץ ציבורי גדול שמתחיל מבסיס חזק בכדי להסביר לרשויות ולאלה העומדים בראשם שאנחנו לא מוכנים לסבול הזרמת ביוב לים וגם כשזה קורה, יש דרכים נכונות לטפל בהם.

במאבק הזה יש גם הצלחות…

ממש כמו שניהלה עירית הרצלייה בשבוע שעבר את הטיפול בזרימת הביוב שנוצרה אחרי שטרקטור של חברת בנייה פרטית פגע בקו ביוב ראשי. טיפול יעיל הוביל למזעור הנזקים והדבר נעשה תוך שקיפות מלאה ויידוע הציבור במתרחש, היה אפשר לחסוך הרבה זמן וכסף אם היו נותנים לביוב פשוט לזרום לים בלי הפרעה אבל גורמים שונים בעירייה שידעו כמה עיניים מסתכלות ובוחנות את הטיפול בנושא שבסופו של דבר הובילו לכך שמציאות גרועה בהרבה נחסכה מהים ומאתנו ע"י יישום פעולות די פשוטות כמו שאיבת הביוב במכליות והקמת סוללות חול כדי למנוע מהביוב להגיע לים. למרות זאת, הצליחו לזרום כ 2,500 קוב של ביוב לים שהזכירו לנו שאנחנו חייבים לגרום לרשויות להפסיק להתייחס לים שלנו כפח אשפה, הרי מה היו עושים אם לא היה את הים, הביוב היה פשוט זורם ברחובות?

אז מה יהיה אתם שואלים?     

כשחבר שאל אותי השבוע האם לדעתי המעשים שלנו עושים מספיק גלים ומגיעים לפוליטיקאים הגדולים עניתי לו שזה בכלל לא משנה כרגע, ברור שהיה נחמד להיפגש עם ראש עיריית תל אביב ולהסביר לו את מה שהוא כבר יודע אבל זה לא יקרה עד שבמקום שבו נמצאים האנשים שסובלים הכי הרבה מהמציאות המזוהמת תפרח ההבנה שאפשר אחרת. רק אחרי שהבסיס יהיה חזק ויציב מספיק נוכל להגיע לקומות הגבוהות ומבלי לדפוק פשוט לפתוח כל דלת רלוונטית לנושא כדי לדרוש מציאות מתוקנת.

זה תהליך, זה ארוך וזה גם מייגע אבל בסופו של דבר כשמספיק אנשים שמאמינים בשינוי ירכיבו את הבסיס, רק אז הוא יוכל להגיע.