איכות הסביבה: האיים המלדיביים, לא הכל ירוק
רציתי לכתוב כתבה סביבתית, כזאת שתספר על החורף שבא עם הגשמים והזיהומים ואז נתקעתי. לא בגלל שלא ידעתי מה לרשום, אלא בגלל שלא הצלחתי לכתוב בצורה שונה וקצת חדשה את מה שכולנו כבר יודעים – אנחנו הורסים את הטבע!
הכתיבה נעצרה מסיבה מסוימת והחלטתי שלא להילחם בה ולעזוב לרגע…
כל זה קרה כשהייתי לאחרונה במלדיביים. יומיים לאחר הגעתי חברת התעופה הודיעה לי על שינוי שעת הטיסה בחזרה. מכאן שהתפנו לי 10 שעות בעיר הבירה המלדיבית "מאלה" Male. ממש לא התלהבתי מהרעיון, בעיקר בגלל שכבר ביקרתי בג'ונגל הבטון הקובייתי הזה ושניה אחרי שאתה יוצא מהים שבו היית 10 ימים…הדבר האחרון שבא לך לעשות זה לחזור לדרוך על בטון מבלי לבלות שניה במטוס שירכך במקצת את המעבר הדרסטי.
בתמונה: על היאכטה, רגע לפני המעבר הדרסטי בין הים לבטון…
אבל זה מה שקרה. ואחרי שישבתי חצי שעה על הספסל מחוץ ליוצאות הבנתי שעדיף לי ללכת ולזוז מאשר לשבת על ספסל, אז הפקדתי את הגלשן והמזוודה אצל שומר החפצים ועליתי על מעבורת אל עבר הקובייה. כשירדתי לא היה לי מושג קלוש מה בא לי לעשות אז החלטתי לחפש מקום שבו גלים נשברים. התחלתי ללכת וחשבתי על מה שדוקטור קליין סיפר לי בפעם הקודמת שהייתי במלדיביים. על מאבק בין גולשים מקומיים שביקשו להגן על הספוט היחידי שלהם לגלישה באי כנגד הממשלה שהחליטה לבנות גשר שיחבר בין מאלה לשדה התעופה שנמצא 5 דקות הפלגה משם.
התחלתי ללכת ובערך 10 דקות אחרי הגעתי לזירת הפשע. פגשתי את הגשר ואחרי מבט חטוף על השבירה הבנתי על מה המקומיים ניסו להגן. לחוף היו שתי שבירות אחת ימנית ארוכה והשנייה שמאלית, זה נראה טוב מידי מכדי להיות אמתי כמו שאוהבים להגיד בסרטים, רק אם לא היה שם את הגשר שניפץ את כל האנרגיה הגלית. אבל אנחנו לא בסרטים, אנחנו במציאות!
מציאות שבה לרשעים לוקח יותר מידי זמן להיענש אם בכלל. צילמתי קצת תמונות של השבירה ושל חנות הגלישה שפעם ישבה בקצה הפינה והתבאסתי, כעסתי והמשכתי הלאה בסיור הרגלי שלי.
כשאני חושב על זה עכשיו אני מרגיש שכל רגע ביום הזה תוכנן מראש כי חצי שעה אחרי שנכנסתי לתוך הרחובות העמוסים של מאלה התחיל לטפטף גשם בעודי מחפש מקום לאכול בו ארוחת בוקר. שניה אחרי זה נכנסתי לסנדוויצ'יה. התיישבתי והזמנתי כריך עם ירקות ותוך כדי הביס השלישי בחצי השני תכננתי את היעד הבא – מוזיאון מאלה.
אני מספר לכם את כל זה בגלל שמעבר למורשת של כל הסולטנים שמצאתי שם יש גם חלק שמתייחס למשטרה המלדיבית, וברגע שהגעתי אליו קפץ עליי שוטר ושאל אם אני רוצה סיור. אני לא יודע אם זה המדים או שאולי זה הזמן שנשאר לי או השעמום שזיהיתי ברב פקד שגרם לי להגיד כן, אבל זה קרה. ואז, תוך כדי ערימות המידע שהוא הפיל עלי שאלתי אותו כמה שאלות שענינו אותי על המשטרה והממשלה במאלה, על איך שדברים עובדים במדינה שמורכבת מ 1,260 האיים ועל הנשיא הסורר שקיבל לא מזמן מקלט מדיני באימפריית הרשע הבריטית. הפקד המופתע לא כל כך ידע איך לעכל את השאלות וסיכם בתשובה שהסבירה לי הרבה דברים על החיים במאלה, הוא אמר שבמשפחה שלו היו 2 נשיאים ושהוא מנסה במכוון להתעלם מכל מה שקשור לפוליטיקה.
בתמונה: כרזה ועליה מתנוססת תמונת הנשיא בגאון על רקע גשר "המריבה"
יצאתי מהמוזיאון, הלכתי לאכול צהריים מהירים ותוך כדי הביסים הרגשתי שאני צריך לחזור לראות את השבירה ההרוסה שוב. התחלתי ללכת לכיוון ומרחוק זיהיתי תלתלים שרופים של גולש מקומי שישב מול חנות הגלישה והסתכל על השבירה. ניגשתי אליו, הצגתי את עצמי ושאלתי אם אכפת לו שאשאל כמה שאלות. הוא ענה שישמח וברגע שהעליתי את נושא הרס החוף הביתי שלו הוא התמלא באנרגיות משאלה לשאלה. הוא סיפר על ההפגנה נגד הבנייה ועל שחיתות הממשלה, על הניסיונות להסביר לגורמים את חשיבות המקום לקהילת הגולשים המקומית שמונה 70 חברים ואת ההתעלמות של הממסד ממש כמו אצלנו מענף הגלישה: "הם מעדיפים להשקיע בכדורגל למרות שאנחנו ממש לא טובים בזה" הוא אמר.
בתמונה: הבחור המקומי שפגשתי יחד עם חבריו הגולשים בהפגנה מקומית
סיפרתי לו שגם אצלנו זה ככה בנוגע לכדורגל ושגם אנחנו איבדנו כמה חופים שנהרסו בעקבות בנייה ושפיכה של בטון על החופים. כמעט בכיתי כשסיפר שבינתיים עד לסיום הבנייה אסרו עליהם לגלוש באי ואמרתי שלדעתי חשוב שגולשים מכל העולם יתאחדו ויידעו אחרים על דברים כאלה. בעיקר בכדי שנוכל לחזק אחד את השני, גם אם זה מרחוק וגם אם התמיכה הזאת תסתכם רק בידיעה שחופים בכל העולם הולכים ונעלמים כתוצאה מבנייה כזאת.
אחרי הכול ההפסד של הגולשים המקומיים הוא ההפסד של כולנו – גולשים מכל העולם. אם רק היה אפשר, הייתי מעביר את 10 השעות במאלה בגלישה במקום בהליכה על בטון וסיור באגף המשטרתי. אני רוצה להאמין שכך היה עושה כל גולש עם זמן פנוי בין טיסות. זה עצוב ונורא וצריך להזכיר לכולנו שהזמן להציל את הסביבה הוא עכשיו, שניה לפני החורף ודקה לפני שהילדים שלנו יוכלו לגלוש רק על גלים מלאכותיים שיגרמו להם לשכוח שפעם טעם הגלים היה מלוח, מה שהפך את הגלישה עליהם להרבה יותר מתוקה…
וידאו: מנסה להמחיש מעט במה מדובר בבניית הגשר במאלה
