שילוב מנצח: סקייטבורד ונשמה נפגשים…ראיון עם אופיר קרני, סקייטר מקצוען עם המון קסם אישי
בתמונה: אופיר בנסיעה האחרונה שלו לקפריסין כסקייטר בTeam Zion Skateboards Noiz Skateshop &.
את אופיר הכרתי במקרה באירוע השקת הסקייטפארק החדש בחדרה בקיץ האחרון , רגע לפני שהוא נכנס לזירה…אחוז תזזית ומלא אנרגיה ותשוקה, רק לעלות כבר על הסקייטבורד ולתת בראש במתקן החדש . שוחחנו מעט וסיכמנו שעוד נדבר בהמשך…זה מה שיצא.
ספר קצת על עצמך : מהיכן אתה , איפה נולדת ומה אתה עושה היום בחיים
נולדתי ב-1990 בעיר רמלה. למזלי, עברנו לעיר רחובות כשנה לאחר שנולדתי. אני מניח שאם הייתי ממשיך לגור ברמלה (של פעם) כנראה לא הייתי סקייטר היום. אני חושב כך, לא בגלל סטיגמות או משהו כזה, פשוט מבחינת סקייטבורד, אין שם את התנאים המתאימים.
החיים הובילו אותי קצת שונה ממה שתכננתי בכל הקשור למקצוע בחיים. כמו כל סקייטר מתחיל, כזה ש"נשאב" לאהבה הזאת שקוראים לה סקייטבורד, כל אחד חולם להמשיך ליהנות מסקייט ורק לעשות את זה כל החיים. בלי לעבוד כמובן…
כולנו, ככל שמתבגרים והשנים עוברות, מבינים שאחרי ה"פופ" (ההקפצה של הסקייט) בסופו של דבר חוזרים לקרקע וחייבים למצוא עבודה, וכנראה שגם צריך לרכוש "מקצוע".
הצבא עשה לי טוב ולמדתי שם מחשבים ובזה אני עוסק עד היום.
ספר על ההתנסות הראשונה שלך בסקייטבורד…באיזה גיל התחלת , מה משך אותך לתחביב/ספורט הזה ?
בכל פעם שאני מספר את הסיפור, אחי מכחיש, אבל כשהייתי קטן בערך בן 11 או 12 אני זוכר שאחי קיבל מבן דוד שלנו סקייטבורד (מהסקייטים הענקיים של פעם), והוא השתמש בו ככלי תחבורה, סתם להתנייד ממקום למקום. הוא לא הרשה לי לשחק בסקייטבורד שלו.
אני זוכר שהיה על הסקייטבורד איור מדהים של נחש ואחי שמר על הסקייטבורד מכל משמר ולא הרשה לי להתקרב אליו. אז כמובן שבתור אח קטן, מוטלת עלי "החובה" להמרות את פי אחי או לפחות להגניב פה ושם איזה סיבוב על הסקייטבורד ה"קדוש". חלק ממה שמשך אותי לסקייטבורד בטח היה קשור לעניין שאחי "אסר" עלי לקחת לו את הסקייטבורד. אז קרדיט לאחי. תודה.
האם התחלת להחליק יחד עם חברים, האם זה נתן לך/לכם מוטיבציה גדולה יותר להתקדם ?
בתחילת דרכי, במשך כמה חודשים נסעתי עם חבר אחד כי חשבנו שאנחנו היחידים בעיר רחובות. עם הזמן, הבנו שאנחנו לא לבד בעיר והכרנו סקייטרים וותיקים והייתה לנו מן סצנה של הסקייטרים הרחובותיים.
היינו נוסעים ביחד ותמיד קובעים סשנים ומצלמים. עם השנים הכרתי עוד ועוד חברים שנוסעים על סקייטבורד מכל מיני ערים, כפרים ויישובים בארץ. אין ספק שלנסוע עם חברים זו חוויה כיפית ומהנה.
לנסוע ביחד עם אנשים תמיד טוב לדעתי, כי בצורה כזאת, תמיד מקבלים טיפים, עזרה, פירגון ותמיכה. בנוסף, כאשר נמצאים בחברת סקייטרים שונים אז פתאום רואים תרגילים מיוחדים וסגנונות נסיעה שונים. זה מפתח מאוד את המחשבה והדמיון, ומניע אותך לפתח את הצד היצירתי שבך.
סקייטבורד הוא ספורט אינדיבידואלי ויש בו חלק תחרותי גם כלפי הסקייטר עצמו וגם כלפי הסביבה. כלומר, בתור סקייטר אני תמיד שואף "לנצח" את השיא האישי שלי. תמיד רוצה ללמוד עוד תרגילים. תמיד רוצה לשפר את מה שכבר עשיתי.
כאשר נוסעים עם חברים אז תמיד מאתגרים אחד את השני. כי זה הכיף בסופו של דבר, לעשות משהו חדש, לנחות את הטריק שניסית כבר כמה שעות, ימים או חודשים.
מה הצד החזק יותר שלך והמועדף עליך : סטריט , רמפות , בריכות ?
גדלתי על נסיעה בסטריט, מדרגות, הנדריילים, לקפוץ דברים "גדולים". בשבילי זה נותן הכי הרבה סיפוק, כי שם אני מתמודד מול הפחדים הכי גדולים שלי.
בשנים האחרונות אני מבלה יותר בסקייטפארקים. אני חושב שסקייטפארקים הם לא גן חיות ששם מאכלסים את הסקייטרים (נראה לי שזה מה שחושבים בעירייה). סקייטפארק עבורי הוא מתקן אימונים ומקום מפגש של החבר׳ה. שם ניתן למקסם טריקים במינימום זמן. בגלל שההספק בסקייטפארק הוא גדול, כך אני נהנה יותר.
בסקייטפארק הכל מושלם, אז נפצעים פחות ורוכשים יותר בטחון בתרגילים. כך אני מתאמן על משהו שאני רוצה לצלם בסטריט, וכשאני מרגיש מוכן, אני יוצא לצלם את הטריק.
כמה פעמים "התרסקת" מאז ועד היום (תאר חבלות) ועד כמה זה עוצר אותך כסקייטר ולעיתים מונע ממך להתקדם…ואפילו לעיתים לפרוש ?
לפני שאני אתחיל לפרט, זה הזמן לציין שהפציעות לא עוצרות אותי בפן המנטלי רק הפיזי. קרה שנפצעתי קשה בניסיון לנחות איזה תרגיל ולאחר ההחלמה חזרתי לנסות אותו שוב. זו מן תחושה עילאית "לשבור" את הפחד ולנסות לנחות את התרגיל שגרם לי להיפצע.
הפציעות שעברתי הן (עד כמה שזכור לי); ידיים שבורות ( בנפרד, לא בפעם אחת), שבר בכף הרגל, פתחתי את הראש וסגרו לי את זה עם סיכות. איבדתי הכרה ל-15 שניות (כך סיפרו לי). עף לי הסקייטבורד לפנים ועשה לי חור בשפה (מצד לצד). הקרסול שלי היה פרוק במשך שלושה ימים אחרי אחת מהתחרויות הגדולות בארץ ה-“Vans Shop Riot”. המון פציעות שטחיות ונקעים חוזרים.
מתי ובאיזה סקייטפארקים התחלת להחליק מאז ועד היום ?
התחלתי בסקייטפארק גלית בתל אביב. הוא היה פארק הבטון הרציני הראשון בארץ. נסעתי שם כמעט כל יום במשך 3 שנים בזמן ששרטתי בצה"ל.
בזמן האחרון אני נוסע הרבה ב RLS (Rishon Lezion Skatepark). אני גר בעיר רחובות אז לפעמים אני לוקח את הסקייטבורד על הגב ונוסע על הקרוזר לשם.
אילו סקייטרים בארץ נתנו לך השראה ולמה?
יוני "ג׳ונסון" קדם היה סקייטר שממש הערצתי. היה לו סטייל מדהים והוא כל סשן הוא הפתיע בטריק חדש.
יוני בנימין ונועם "ג׳ימי" באר, על זה שהם גם נוסעים טכני וגם משגרים מה שבא להם במדרגות.
ראובן רוז׳נסקי חבר מרחובות, נתן לי ים השראה בסגנון הנסיעה המיוחד שלו.
אילו סקייטרים בחו"ל נתנו לך השראה ולמה , מה גרם לך להיות מושפע מהם?
יש המון, אבל ישר הייתי אומר כריס קול וריאן שקלר. גדלתי עליהם. שניהם נוסעים הארדקור. מלא מדרגות וקופצים דברים עצומים.
אבל הסקייטר שהשפיע עלי יותר מכל הוא אדון "קאבלריאל פליפ" מר בסטיאן סלבנזי. סלבנזי הוא היה הסקייטר שראיתי בו כמודל לחיקוי בכל הקשור לסקייט. בסטיאן נחשב עד היום לאגדה ולא מזמן שמעתי שעוד לא שברו את השיא שהוא קבע עוד לפני גיל 20 שהוא קיקפליפ פרונטסייד בורדסלייד על מעקה של 18 מדרגות…טירוף!
האם היותך סקייטר בגיל מתבגר כנער עזרה/הרסה לך משהו בכל הקשור ליחסי בנים-בנות?
לסקייטבורד יש את המקום שלו בצמרת סדרי העדיפויות שלי. סקייטבורד זה אהבה. החל מגיל 16 עד הצבא זו היתה התקופה הכי טובה שלי בסקייטבורד. הכוונה היא, שבתקופה הזו התקדמתי הכי הרבה בסקייטבורד. חברה בתקופה הזאת רק היתה מעכבת אותי ומאטה את ההתקדמות שלי. קשה לי לתאר כמה שאני אוהב לנסוע בסקייטבורד. זו תחושה שקשה למצוא מילים לתאר אותה. כל היום בתיכון רק חשבתי על איפה אני הולך לנסוע היום, מה אני הולך לנסות… כל היום סקייט-סקייט-סקייט כל כך כיף! אין על התקופה הזאת. שטויות של בנים-בנות לא היתה אפילו אופציה בדרך החיים שלי בתקופה ההיא.
דעות קדומות של אנשים בכלל שנתקלת בהם אז או היום על עצם היותך סקייטר ?
תמיד יש את העניין הזה שמקשרים סקייטרים לפרחחים שמחפשים כל היום להפריע לשכנים ולעשות צרות. זו סטיגמה שנתקלתי בה הרבה (מרים גבה).
תארים שהגעת אליהם בארץ , רגעים מיוחדים שתמיד תרצה לזכור ותספר לכל מי שרק תוכל…?
הרגע שבו ראיתי ש-Zion Skateboards הוציאו קרש על שמי. עדיין לא מעכל…
אני מבין שאתה עדיין מחליק כיום ובכושר טוב , TEAM שאתה משתייך אליו , עם מי אתה מחליק , מתי והיכן ?
אני מתאמן לפחות שלוש פעמים בשבוע, משתדל כמה שיותר. זה נורא קשה למצוא את הזמן כשצריך גם לעבוד ולהתפרנס. אנחנו עוד לא במצב בו אנחנו יכולים להתפרנס מסקייטבורד וממש להשקיע מבוקר עד ערב באימונים. לצערי אני מבין שהמצב כך בארץ גם בתחומי ספורט אחרים. אז אני משתדל כמה שיותר. אני יודע שאם יומיים שלושה לא אעלה על סקייטבורד אני אשתגע. יש לי את הדחף הזה לקחת את הסקייטבורד ופשוט לצאת ולנסוע לא חשוב איפה.
אני בטים של חברת הקרשים Zion Skateboards וגם של החנות Noiz Skateshop.
אני נוסע עם כולם והרבה, רוב הזמן אני פשוט מגיע לנקודות מפגש מרכזיות כמו גולדה, RLS, נויז (החנות) שם מתחממים ויוצאים לספוטים לנסוע/לצלם.
בתמונה: אופיר באירוע הפתיחה בסקייטפארק בחדרה , קיץ 2015
יש לך עוד חלום בתחום שתרצה להגשים , פסגה שתרצה לכבוש ?
לכבוש יעדים בעולם. בזכות הסקייטבורד יוצא לי לטוס הרבה לחו"ל אם זה לתחרויות או טורים כדי לצלם לפארטים. החלום הוא להמשיך לעשות את זה ולבקר במקומות המפורסמים בעולם.
ללכת לטורים (Tours) זו חוויה של נטו סקייט. יצא לי לעשות כמה כאלו וזה הדבר הכי כיף שיכולתי לאחל לעצמי. פה אני יכול להשחיל תודה רבה לZion Skateboards שאפשרו לי את המותרות האלו.
איך אתה מגדיר או מתאר את סצינת הסקייטבורד בארץ ובהסתכלות לאורך השנים , מאז שאתה זוכר את עצמך על סקייטבורד ועד היום?
כיפית. אני אוהב את מה שיש לנו פה בארץ. אנשים מעולים, מלא צחוקים וכיף, מלא יצירתיות, אנשים חייתיים, מלאי כישרון וסטייל. הסקייטרים בארץ הם לפני הכל, אנשים. יצא לי להיתקל קצת אצל סקייטרים באירופה ביחס קר, אבל אני לא מכליל. אבל אני באמת יכול לציין שבארץ יש תחושה חמה.
מאז שהחלו לבנות סקייטפארקים ברחבי הארץ, ניתן לראות עליה וגידול משמעותי בכמות הסקייטרים. המון סקייטרים חדשים גדלים פה ומתפתחים מהר מאוד בזכות זה. בטוח שאוטוטו יצאו לנו מפה כוכבים, כמו בתחומי ספורט רבים אחרים שישראל שולטת בהם.
סקייטבורד הוא ספורט מאוד טכני , מורכב ומצריך המון רצון להשתפר ולבסוף גם להצליח , איך התמודדת עם זה לאורך השנים ומה התרומה של העיסוק בתחום זה לחייך בכלל?
זה בדיוק מה שאני אוהב בזה. אם סקייטבורד היה קל, אני מניח שזה היה מאבד אצלי את העניין. תשאל כל סקייטר מה הדבר שהוא הכי אוהב בסקייטבורד, והוא בטח יגיד לך שאין על ההרגשה אחרי שנוחתים טריק שעובדים עליו קשה. לפעמים עובדים על טריק שעות, ימים או חודשים ואפילו שנים! אבל ברגע שמצליחים לנחות את הטריק, זהו! הכל מתגמד לעומת הרגע הזה. כל התסכול, כעסים, כאבים, ציוד שנהרס… הכל נשכח באותו הרגע. תחושה עילאית!
זה גם מלמד המון על העניין של "יגעת ומצאת, תאמין". ההשקעה מניבה פירות. זה נכון גם בכל תחום. אבל בסקייט אתה יכול להוכיח את זה לעצמך בכל יום מחדש.
מה היית ממליץ למי שרק מתחיל , איזה סקייטבורד לרכוש , היכן להתחיל להחליק ואיך , ממי ואיך ללמוד ולהתקדם?
הייתי ממליץ לרכוש סקייטבורד בחנויות ספורט משהו סביב ה-250 ₪ רק בשביל החודשים הראשונים. הסקייטר החדש לא יודע למה הוא נכנס או אם הוא נעול על התחום או לא. זו עלות סמלית וכל אחד יכול לעמוד בה. אחרי כמה חודשים אם מרגישים שזה זה, עולים לשלב הבא, סקייטבורד מקצועי קומפלט שניתן להשיג בחנויות סקייטבורד מקצועיות שזו ההתמחות שלהם.
לגבי היכן להחליק וממי ללמוד, הייתי ממליץ מאוד להתמקד בעיקר בסקייטפארקים בהתחלה. שם ניתן לקבל עזרה רבה מהחבר'ה המקומיים וזה נותן אווירה טובה ופוש קדימה. כפי שציינתי, זהו ספורט אינדיבידואלי ואני חושב שכל אחד צריך ללמוד את התרגילים בעצמו ללא מדריך צמוד כך הוא יכול לפתח סגנון אישי ומיוחד. כמובן שלקבל טיפים מאנשים זה תמיד טוב. אבל העניין הוא שכל אחד יפתח את הסגנון האישי שלו, וילך עם זה לאן שהוא רוצה. בלי הכוונה. שיעוף עם זה לכל כיוון. זה כיף וזה גורם לתחושה של חופש ללא גבולות.
המקומות הכי כייפים עבורך שהחלקת ומחליק בארץ , כמו כן בחו"ל (אם יש) ?
נכון להיום, המקום הכי כיפי עבורי הוא RLS. תמיד יש שם אווירה טובה, חברים סשן טוב, צחוקים, כיף…וכו'
לגבי חו"ל, ברצלונה היא המקום האגדי שתמיד היה, יהיה ויישאר בראש הרשימה כי הכל שם מושלם לסקייט שזה מטורף ובלתי נתפס ויש שם כמויות מטורפות של סקייטרים מכל העולם.
לאחרונה חזרתי מטור בקפריסין, השכנה שלנו. הטיול היה בחסות Zion Skateboards שלקחו אותנו אל האי, שבזמן האחרון הפך לנקודת עצירת חובה של המון קבוצות/חברות סקייטבורד מחו"ל.
יש לי המון חוויות טובות מקפריסין אבל אני חייב לציין שיש שם כמויות של ספוטים מעולים(מקומות לנסוע), האנשים המקומיים נחמדים מאוד והטיסה והשהות זולים בהרבה ביחס לשאר אירופה. חובה בתור סקייטר (במיוחד סקייטר ישראלי) לשים את קפריסין בתור יעד במפה. אני מכיר כמה חבר'ה, סקייטרים ישראלים, שכבר ביקרו שם מספר פעמים.
מה עוד צריך (חסר) בארץ לדעתך במטרה לקדם את הענף בישראל ?
ארגון !!! פעם, בעבר הרחוק, היה לו ארגון סקייטבורד ישראלי. הארגון נעלם כמה שנים לאחר שהתחלתי לנסוע.
בתקופה שהארגון היה קיים ופעיל, היו אירועים מסודרים הכל הרגיש טוב יותר. הסצנה פרחה לדעתי, חבל שזה נחלת עבר.
איך אתה מסכם את התחרויות שהיו בקיץ האחרון בישראל ושקיימות בכלל ועד כמה תורמות באמת לטובת התחום בכלל בישראל?
בקיץ האחרון היו המון המון תחרויות ואירועים ואני אוהב את זה מאוד! אירועים זה מבחינתי קודם כל ומעל הכל מקום בו פוגשים את כל החברים, הקרובים והרחוקים. זה מקום של אנרגיה מטורפת. תמיד באירועים פתאום כל אחד נוסע טוב יותר, מרגישים טוב יותר. באירועים קורים הדברים והתרגילים הכי מטורפים. האירועים השנה היו ברמה אחרת. ראינו פתאום כל מיני תחרויות יצירתיות ואלמנטים מיוחדים. האנשים משקיעים. נותני החסויות הרגישו שהשנה הם צריכים לחדש, וכל אירוע היה שונה ומיוחד. כל הכבוד לכולם!
אופיר קרני והסקייטבורד…כמה מילים לסיכום ממך אודות התחביב של חייך!!! מה הוא מסמל עבורך, מה נתן לך , איזה חלק (חשוב) לוקח בחייך…ועוד.
חולה על זה!!! לא יכול בלי הסקייטבורד! זה הדבר הכי טוב וכיפי שאני מכיר והוא תמיד שם. אני מאחל לעצמי ולכל סקייטר שנוכל להמשיך לגלגש ברחובות גם בדרך לבית אבות.
Karni working that perfect triple set at Cyprus tour.#zion #homegrown #skateboarding #MadeForTheConcreteJungle#ziongangPhoto: Christian Naydenov
Posted by Zion Skateboards on Sunday, December 27, 2015
דבר אחרון לסיום…
אני רוצה להודות קודם כל ל-Zion Skateboards ול Noiz Skateshop על כל העזרה והתמיכה שהם נותנים לי. באמת שהם נתנו ונותנים לי את הדחיפה קדימה להוציא מעצמי עוד ועוד דברים טובים. תודה רבה!
אני רוצה להודות לכל החבר'ה בעיר רחובות שגדלתי איתם ולחבר'ה הראשל"צים שאני מבלה איתם את רוב הזמן. תודה על התמיכה והפרגונים, מת עליכם!
לבסוף, תודה רבה לכם צוות getX על הסבלנות והרצון שלכם ובעיקר על כל החיוכים…
כבוד הוא לנו , תודה גדולה לך אופיר!
